זוכרים את איתרוגו של שרון? ודאי. הרי זה בדיוק מה שטען הימין, עוד בימים שקדמו לעקירת גוש-קטיף בידי שרון, לגירוש 8,000 מתיישביו והפקרת השטח, שהפך לכן השילוח של תעשיית הטרור העזתית. היה זה הח"כ לשעבר
צבי הנדל שהמציא את האמירה הכל כך מדויקת: 'עומק העקירה כעומק החקירה'. השמאל כמובן ביטל בלעג התבטאות זו. הכחשה טוטלית.
עד שלמרבה המזל קם אז עיתונאי ישר אחד,
אמנון אברמוביץ' (ישר במובן זה שלא שמר מידע חשוב זה לעצמו), אשר חשף את הסוד הנורא: השמאל מאתרג את שרון, מגן עליו כמו על אתרוג בקופסת צמר גפן, כדי שיוכל לבצע בשקט את הפשע נגד האנושות הנורא הזה. אכן, עומק העקירה כעומק החקירה. בתמורה למשת"פיות של שרון עם השמאל האנטי ציוני, השליכו רשויות החוק והמשפט לפח האשפה, את כל העבירות החמורות שיוחסו לו ולמשפחתו. עסקת המאה: תן עקירה וגירוש וקבלת סגירת תיקים פליליים חמורים.
עכשיו בא עיתונאי הגון אחר (הגון מבחינה זו שהוא חושף ברבים את ערוות השמאל הצדקני והמתחסד),
אלוף בן, עורך ביטאון השמאל הקיצוני 'הארץ', ומהרהר בפני קוראיו – שהם, כידוע, אנשים נאורים: שופטים, פרקליטים, פקידים וקצינים בכירים' באפשרות איתרוגו של נתניהו: כל תיקי החקירה בענייניו, תיק 1000 ו-2000 ו-4000, יחכו בצד, כדי לאפשר לנתניהו לבצע מהלכים מדיניים מרחיקי לכת, כולל הקמת מדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית, בתמורה לסגירת התיקים שנפתחו בעניינו.
לקרוא ולא להאמין. הנה עיקרי הטור של אלוף בן (הארץ, 27.9.18): "בכל פעם שמנהיג הימין הישראלי מתקרב בדיבורים או במעשים למהלכי שלום, מתעוררת מחדש 'דילמת השמאלן': האם להאמין לו ולתמוך במדיניותו, למרות הנזקים שגרם בזירה הפנימית, ובמקרים של
בנימין נתניהו ו
אריאל שרון, גם למרות השחיתות והחקירות? הדילמה הזאת תתעורר מחדש עכשיו ביחס לנתניהו... אין ספק שנתניהו אוחז בסמכות העליונה בישראל בענייני חוץ וביטחון, ורוב מוחלט של הציבור יתמוך בכל עסקה שישיג עם הפלשתינים". לגזור ולשמור!
אתרוג קולוסאלי
בן, שמועל בגלוי בעקרונות החוק והצדק, לטובת מימוש האג'נדה ההזויה שלו, ממשיך את 'דילמת השמאלן': "אם נתניהו יתקדם להסדר, ישאל השמאלן המצוי את עצמו: מה יותר חשוב - הסיכוי לפתרון הסיכסוך עם הפלשתינים, או לפחות למיתונו, או הסיקור שנתניהו קיבל באתר 'וואלה!', סביב בחירות 2015? מימוש חזון שתי המדינות, או השמפניה והסיגרים שהזוג נתניהו קיבל מ
ארנון מילצ'ן? סיום או צימצום הכיבוש, או סעודות השף במעון בבלפור? התשובה ברורה מאליה, וניסח אותה פרופ' יחזקאל דרור לפני כשנה (הארץ 8.8.17), בשיא עונת הפרסומים על תיקי האלפים והפגנות השבת בפתח תקוה: 'אני ממליץ לנתניהו לעשות מעשה היסטורי, שלעומתו חטאים אישיים בטלים בשישים. עליו להציע תוכנית לשלום אזורי, הכולל הקמת מדינה פלשתינית ושגרירות ישראלית בריאד... כאשר מכריזים על פריצת דרך מדינית אין לפשפש במניעים יתר על המידה'". מה יכול להיות יותר ברור מזה? איתרוג קולוסאלי.
יצא אפוא המרצע מן השק האפל אל אור השמש: השמאל הסהרורי מציע מוסר הוטנטוטי, שבמסגרתו ימחקו כל פשע נתעב שמבצע ו/או יבצע מנהיג מהימין, ולא חשוב מה שמו, ובלבד שהאיש שעלה לשלטון בקולות הימין, יבגוד בשולחיו ויספק לשמאל על מגש אנטי דמוקרטי בעליל, את הסחורה שאינו יכול להשיג בקלפי: נסיגה מליבה של ארץ ישראל והסגרת השטח לתעשיית הטרור, גירוש יהודים מבתיהם, והפיכת שטחי יו"ש לבסיסי טילים ועפיפונים כנגד המדינה היהודית המצומקת. כל כך פשוט: תן מדינת-פלשתין-יודן-ריין, ותקבל שקט תעשייתי, חופשי מחקירות פליליות מביכות, וממשפטי שדה בתקשורת.
המאפיה הסיציליאנית נראית שיא היושרה לעומת העסקה המלוכלכת שמהרהר בה העיתון 'הנאור'. לאחר ששפך מיליארדי מילות גנאי וביקורת כלפי התנהלותו של נתניהו, עירער בקול רם על לגיטימיותו, וראה בו עבריין שהגיעה העת להעמידו לדין, הבין העיתון ששום דבר לא יעזור. אז אולי נלך לעסקת המאה המאתרגת?
שוב נחשפת הציניות של השמאל המשיחי, שמוכן לעקם כל חוק וכל סדר ציבורי, ולהפוך לצחוק את שלטון החוק, למען חיסול הפרויקט הציוני והשלכתו למלתעותיה של מדינת אויב פלשתינית. ואחרי כל זה הם עוד רוצים שנאמין, בכנותן של זעקות השבר הצבועות שלהם, בדבר עירעור אושיות שלטון החוק בידי הימין.
