מנהיגי בריטניה ויתר מדינות האיחוד האירופי נפגשים בבריסל (יום ה', 18.10.18), למה שמוגדר כ"רגע האמת" בשיחות הברקזיט. על-פי לוח הזמנים שנקבע בשעתו, המטרה היא להגיע כעת להסכם שאותו ניתן יהיה לאשר בפסגה מיוחדת בחודש הבא, כך שניתן יהיה ליישמו במועד הפרישה – 29.3.19.

נכון לעכשיו אין הסכם ושני הצדדים מצהירים שהם מתכוננים לאפשרות שגם לא יושג הסכם. האיחוד האירופי אומנם מנהל את המו"מ כגוף אחד, אך מאחורי הקלעים יש לא מעט אינטרסים ודעות שונים בין 27 חברותיו האחרות. דיילי טלגרף ממפה אותם.

אוסטריה: הנשיאה התורנית של האיחוד עד סוף השנה ובעלת תפקיד מרכזי במו"מ, ולכן רוצה מאוד להשיג הסכם תחת שרביטה.

איטליה: בשל מחלוקתה עם האיחוד בנוגע למדיניותה הפיסקלית, רומא עסוקה בענייניה שלה מול בריסל.

אירלנד: עלולה לספוג את הנזק המשני העיקרי מהברקזיט, בשל קשרי הסחר ההדוקים עם בריטניה ושאלת הגבול בין המדינות. שואפת להסכם, בתנאי שהאיחוד לא יוותר על הקווים האדומים שלו.

אסטוניה: מנסה למשוך אליה חברות שיעזבו את לונדון אחרי הברקזיט מחשש שלא יוכלו להמשיך ולעבוד עם האיחוד.

בולגריה: ראש הממשלה, ביוקו בוריסוב, צפה אשתקד שהניתוק הבריטי יהיה כמעט מוחלט.

בלגיה: מעונינת בהסכם שיגרום לנזק מינימלי – גם כדי לשמר את כוחה של בריסל כמרכז האיחוד וגם בשל היותה שותף סחר מרכזי של בריטניה.

גרמניה: בפומבי נקטה קו פחות קשוח, אך בפועל ניצבה חד-משמעית מאחורי הנציבות האירופית ולא תתמוך בשום הסכם שיסכן את השוק המשותף ביבשת, אותו היא רואה כחיוני לשגשוגה.

דנמרק: מדינה המתייחסת בספקנות לאיחוד האירופי, אך קשיי הברקזיט ציננו את רצונה ללכת בעקבות בריטניה. בריטניה היא שותף סחר מרכזי של דנמרק, ולכן היא שואפת להשיג הסכם – בתנאיו של האיחוד.

הולנד: עלולה להיפגע בצורה משמעותית מבחינה כלכלית אם לא יושג הסכם, ולכן מציגה עמדה אופטימית ומעשית בנוגע לסיכויים להשיגו.

הונגריה: המנהיג ויקטור אורבן הצהיר שיש צורך בברקזיט הוגן ובשיתוף פעולה בין בריטניה לאיחוד בעתיד.

יוון: הייתה עסוקה במו"מ שלה-עצמה מול האיחוד ולא התפנתה לגבש עמדה בנושא הברקזיט.

לוקסמבורג: מקווה למשוך חברות פיננסים שיעזבו את בריטניה, ולכן רוצה להגיע לעסקה מהירה וברורה ככל האפשר.

לטביה: כשכנתה של רוסיה, דאגתה העיקרית היא להבטיח שהברקזיט לא יסכן את שיתוף הפעולה הביטחוני בין בריטניה לבין האיחוד.

ליטא: מקווה למשוך שלוחות של חברות בריטיות. כחברה לשעבר בגוש הקומוניסטי, הנושא הביטחוני הוא דאגה מרכזית שלה.

מלטה: ראש הממשלה, ג'וזף מוסקט, דבק בקווים האדומים של האיחוד. לדעתו, רוב מנהיגי מדינות האיחוד היו רוצים שבריטניה תקיים משאל עם נוסף.

סלובניה: צופה שיושג הסכם, אם תרזה מיי תוכל לגייס את הפרלמנט לתמוך בו.

סלובקיה: מקווה למשוך חברות רכב מבריטניה, אחרי שיגואר-לנדרובר הודיעה שתעביר אליה את הייצור. עם זאת, הברקזיט מסכן את כלכלתה בשל היקף הייצוא לבריטניה ולכן שואפת להשיג הסכם.

ספרד: דורשת זכות וטו בנוגע לגיברלטר, אך נראה שהסכם נמצא בהישג יד. תומכת בעמדתן של גרמניה וצרפת לגבי השוק המשותף, אך צריכה לאזן זאת מול האינטרסים העסקיים והתיירותיים שלה.

פולין: לנוכח הקהילה הפולנית הגדולה בבריטניה והשכנות לרוסיה, ורשה קשובה יותר לעמדה הבריטית, אך נכון לעכשיו אינה שוברת את האחדות האירופית לגבי הקווים האדומים.

פורטוגל: ההשקעות הבריטיות בבריטניה גדלו אשתקד פי חמישה, וליסבון רוצה לשמר זאת באמצעות עסקת ברקזיט טובה. רוצה גם להבטיח את הזכויות ההדדיות של אזרחי שתי המדינות.

פינלנד: שואפת להבטיח שההסכם ישמור על קשר ביטחוני הדוק בין בריטניה לאיחוד.

צ'כיה: ראש הממשלה, אנדריי באביס, הביע את התקווה שניתן יהיה לבטל את הברקזיט במשאל עם נוסף.

צרפת: השוטר הרע במו"מ. דוחפת בצורה עקבית לעמדה בלתי מתפשרת מול בריטניה. אבל השבוע אותת הנשיא עמנואל מקרון שניתן יהיה להגיע להסכם, אם תיפתר סוגיית הגבול האירי.

קפריסין: רוצה למנוע פגיעה באזרחיה העובדים בבסיסים הבריטיים באי.

קרואטיה: כמעט ואינה מעורבת במו"מ; נציגיה בבריסל מסתכלים על הברקזיט בחוסר אמון.

רומניה: חוששת בעיקר מההשלכות על המהגרים הרומנים העובדים בבריטניה, אך נראה שקיבלה הבטחות מרגיעות.

שבדיה: מעונינת להבטיח הסכם כדי להימנע מאובדן אלפי משרות אם לא יושג. תומכת עקבית בשוק המשותף.