בעל רוכסן בלתי נשלט

קראתי בעיון ובסבלנות רבה את פסק הדין של שלושת שופטי בית המשפט העליון שביטלו את כל ההחלטות המנהליות והשיפוטיות בעניינה של הסטודנטית לארה אל-קאסם ופסקו כי תאושר כניסתה לישראל ותהפוך לסטודנטית מן המניין בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים. החלטת העליון בנויה לתלפיות וגם אני, שאינני משפטן, הבנתי את הכתוב. אך דבר אחד עולה בבירור מן המלים המשפטיות: השופטים ניתחו כל פרט וסתרו בהסברים הגיוניים מן הגורן ומן היקב כל דרך שהייתה אמורה להוביל אותם להחלטה הפוכה מזו שכנראה ננעלו עליה מראש.

לפני הכל, צריך לציין כי היה זה משה ליכטמן מ"גלובס" שטבע את מטבע הלשון "כוח דָבְּרָא". ליכטמן דיבר בעיקר על ישראל כ"ץ והפער בין דברי הרהב וכישלון המעש שלו. אבל זה נכון בעצם לכל חברי הממשלה ובראשם ראש הממשלה, המלך ביבי הראשון הידוע בשמו בנימין נתניהו שיותר מכל, לעולם איננה מפסיקה להתלהם ובה במידה, לעולם איננה עושה ולא כלום - למעט לפטפט את עצמה לדעת ולספר לאומר כמה היא וראשה הם הכי מוצלחים בעולם. זה נכון לסיפורי הרכבת - לא רק מחדלי הרכבת לירושלים וגניבת קרונות לטובתה מקווי הרכבות הצפופים בצפון ובדרום; אלא גם למחדלי התכנון של מסילה רביעית (ובעצם גם חמישית ושישית) בתוואי של האיילון ו/או למחדלי בנייה ותכנון של כבישים וגשרים בכל רחבי הארץ - ולחוסר המעש נוכח נפילת פועלים אל מותם, מה שקורה חדשים לבקרים.

ההתפתחויות האחרונות בגבול רצועת עזה בעקבות ירי 2 רקטות ארוכות טווח לעומק הישראלי, שאחת מהן פגעה בבית בבאר שבע, אינן מבשרות טובות, הן מקרבות סבב צבאי נוסף בין ישראל לחמאס, אולם, לשני הצדדים אין אינטרס בעימות צבאי כולל.

אם נבחן את תופעת השנאה העצמית היהודית, ניווכח כי לא כלולות בה דמויות שוליים תימהוניות ואקסצנטריות. אחרי הכל בשולי כל ציבור במדינות דמוקרטיות תמצאנה תופעות ביזאריות של רדיקליזם קיצוני החוסות תחת המעטה הליברלי. במקרה היהודי יהיו אלה דמויות ידועות שהביטוי מדינת ישראל מעורר בהם תגובה פבלובית בלתי נשלטת של פרץ שנאה הבא לידי ביטוי בפורנוגרפיה לשונית. במקרה הישראלי, התבוסתנות וסוגיית השנאה העצמית צועדות יד ביד, ואין זה נזרק סתם כך, אלא נשען על מאות מחקרים ומאמרים. אם ניקח לדוגמה את איש ארגון "בצלם" העורך השוואה בין המצב בעזה לגטו ורשה, ניתן רק לכנותו כ"יהודי השונא את עצמו". מאידך הוא ישיב כי ההפך הוא הנכון, וכי מי שעיניו עצומות מלראות את האמת הוא גזען ופאשיסט, בעוד הוא מבטא את ערכי המוסר היהודי. השאלה היכן נמתח הגבול בין מחלוקת לגיטימית לבין השנאה העצמית שהיא תופעה פתולוגית לכל דבר ועניין, כפי שציינו דורות של פסיכולוגים.

לפני מספר שנים הבית המשותף הסמוך לבית שבו אני גר ביצע תוספת של אגף המגיע עד קו הגבול שבין הבתים. מדובר בבתים בני 4 קומות. היה ברור מלכתחילה שאם הבית שביצע את ההרחבה ירצה לבצע בעתיד תיקונים או תחזוקה בקיר המצוי על קו הגבול בין הבתים, יהיה עליו לפלוש לתחום הבית שלי כדי לעשות זאת. כמובן, שלא הייתה שום חובה להגיע עם ההרחבה עד לקו הגבול שבין הבתים אלא אפשר היה להשאיר מירווח כלשהו מקו הגבול בין הבתים אל הקיר שנבנה במסגרת ההרחבה כדי שניתן יהיה לטפל בקיר, אך הדבר לא נעשה, משמע דיירי הבית הסמוך תכננו מראש לפלוש לתחום הבית שלי לצורך תחזוקת הקיר האמור.