בשורה מרעננת

לאחרונה, מוזאון ישראל העשיר את חיינו התרבותיים בתערוכת יחיד מרגשת על העלייה מרוסיה בציוריה של זויה צ'רקסקי. הוצאת הספרים "אפיק" תרמה לנו את יצירתה הספרותית הנפלאה של דינה בוגוסלבסקי באותו נושא בספרה "המגוירת".

הציירת המוכשרת זויה צ'רקסקי זכתה שמוזאון ישראל ייתן אכסניה לתערוכת יחיד שלה, הנושאת את השם "פראבדה", בה פרסה על בדי הציור אמת כאובה של עולים חדשים היורדים מכבש המטוס בשדה התעופה "בן גוריון" חנוטים בזרות ובשכבות לבוש תחת שמש קופחת ודיילות עם דגלונים על-רקע עצי דקל. בציור הנושא את השם "קורבנות אמיתיים".

בעוד הציירת זויה צ'רקסקי מבקשת להעביר את כאבי האמת המייסרת שלה, כשהיא מטלטלת אותם על בדי הציור במוזאון ישראל, הסופרת דינה בוגסלבסקי מבקשת להעביר לנו את האמת הכאובה שלה ב-262 עמודי הספר "מגוירת", ספר ביכורים בהוצאת "אפיק", הוצאת ספרים, שזיהתה עוצמת ביטוי של סופרת מחוננת עם בשורה מרעננת, המביאה לארון הספרים שלנו את הצעקה הברנרית, שמנערת ומטלטלת את הקורא.

דינה בוגוסלובסקי נולדה בלנינגראד לאב יהודי ולאם רוסיה. האבא אסיר ציון לשעבר. הגשים את חלומו הציוני עשרים שנה טרם החל גל העלייה הגדול ממדינות ברית המועצות לשעבר. הוא אפילו הגשים את חלומו הציוני בהתיישבות מעבר לקו הירוק. רעייתו, שהלכה אחרי אהבתה לארץ לא נודעת, חייה עלו על שרטון. התא המשפחתי התפרק והאם מצאה נחמה בשתייה.

דינה הילדה, שהעריצה את אביה, בחרה להישאר עם אמא בסביבה מנוכרת כדי לגדלה. ילדה שקיבלה על עצמה תפקיד לגדל אמא בבית מוזנח בשכונת נווה שאנן בחיפה, שאליו היא יודעת שלא ניתן להביא חברים.

גמירה של שחרור

כבר בפתח ספרה של בוגוסלובסקי אנחנו נפגשים עם הלם ילדותה בארץ החדשה - "אין לי זיכרונות משם. נוצרתי על-ידי זרעון קפוא וחסר סבלנות שהמתין שנה וחצי בגולג" (עמ'7).

ילדה שנושאת את כאב האב, שריצה עונש מאסר בתנאים קשים, כי התנגד למשטר הקומוניסטי. אבא המתוודה בווידוי מצמרר, שהולם בחייה של בתו. ברגע של שתיה יתרה התוודה בפני בתו הילדה, איך בגיהנום חייו בגולג ברגע של מפגש, שהוענק לו עם מי שתהיה לה אמא, היא באה לאוויר העולם. "ואני הייתי הרבה ילדה, כשאמר לי, שגמירה כזאת לא הייתה לו מעולם. גמירה של התנזרות ארוכה, של כאב עבודת הכפיים במחנה, גמירה של שחרור וחופש, של כמיהה לאישה יפה, גמירה של געגוע ובדידות ותשוקה... כשהייתי בת שנה הוא השתחרר, הביט בי לראשונה והעמיס אותנו על מטוס עם שתי מזוודות וידיעה ברורה שלאמי אין דרך חזרה" (עמ' 7).

לאמא הרוסייה, שהלכה אחרי אהבתה, לא הייתה דרך חזרה, גם כשהתפרק התא המשפחתי. אביה בנה חיים עם אישה אחרת, כשהוא מגשים חלום ציוני בלהט רב במקום אליו נכסף מעבר לקו הירוק, אבא, שטרם הכיר את אמא של דינה, פירק כבר שתי משפחות והתגרש פעמיים. והפעם עזב את מי שהלכה אחריו לארץ לא נודעת. בנה משפחה חדשה מעבר לקו הירוק, הבת ממשיכה לאהוב את האב, אבל בוחרת לגדל את האם הנטושה. הילדה בחרה לחיות עם אמא מוזנחת מכורה לשתייה. כלפי אבא שלה היא חשה כמו שהתבטא חברו הטוב, אדי - "שיש קומץ אנשים יחידי סגולה, שאלוהים בכבודו התרומם מרבצו, נגע בהם במקל קסם מוזהב והפך אותם למוארים" (עמ' 95).

והילדה עסוקה בפניות לאלוהים: "אלוהים, אני חייבת בגדים, לפחות ג'ינס ונעליים חדשות" (עמ'12). וכשמדובר בבקשה מיוחדת לגבי האם הפניה היא כבר ל"אלוהים יקר, תעשה שאמא תפסיק לשתות" (עמ' 12). אך "כנראה, אלוהים מתעסק רק עם מי שמתגרה בו, ואני הערתי אותו מרבצו...."

מזמן לא נפל לידי ספר, שמצאתי עצמי חוזר אליו לקריאה שנייה ושלישית קטעים שלמים. חשתי כאב לקרוא על ילדה שחייה התרסקו כאן בארץ ויש לה אמפתיה ואהבה גדולה מאוד לכל אלו שריסקו את חייה - אביה ואמא שלה.

תנאים לא תנאים

ילדה-נערה שבונה את חייה בכוחות עצמה, מתגייסת לצה"ל, מחליטה להתגייר כדי שילדיה שיבואו יחושו תחושת שייכות למקום, בונה משפחה עם קצין בצבא המבוגר ממנה ב-11 שנים, נולדו ילדים... ואחריהם הגירושים. אך הילדה שגידלה אמא בתנאים לא תנאים עומדת בראש זקוף מגדלת-מנווטת חיי משפחה חד הורית.

אינני בא לכתוב כאן ביקורת ספרותית על ספר שכבש אותי, אני מסתפק בנגיעות קלות ברומן ביכורים של סופרת המפתיע בעוצמתו, בתכניו ובשפתו.

אני מעריץ את הנערה שבתעודת הזהות שלה היה כתוב "לאום לא ידוע" ותחושת התלישות לא הרפתה ממנה, כי הרי היא כמעט נולדה כאן. רק היא נולדה לאמא הלא נכונה, לרחם הלא נכון. היא מספרת לנו את סיפור הגיור בעת שירותה הצבאי, שהתגלה מצחיק, עצוב ולעתים אבסורדי.

הסופרת מרעידה ומטלטלת את הקורא כשהוא נפגש עם שורשיה של דינה בוגוסלבסקי - סיפור אהבתם של הוריה בברית המועצות הקומוניסטית של סוף שנות הששים, המאבק המחתרתי של אביה ויהודים רבים להגיע לכאן - למדינת ישראל. תוך תיאורים של פעולות נועזות כמו חטיפת מטוס, ללא נשק חם וללא נפגעים ולטוס לשוודיה" (עמ' 127).

וכאן בישראל, הילדה שהתעייפה מלגדל אמא ולאהוב אבא, שבנתה משפחה חדשה, היא מגיעה למוסדות הרווחה לבדה ומסדירה שיפנו אותה ללימודים במסגרת של פנימייה (עמ' 135).

מלחמת החיים

ברשימה זו כאמור מצאתי לנכון לשוטט ולגעת קלות ביצירה גדולה של סופרת, שבעיני היא ההבטחה הגדולה של הספרות העברית. היא בעיני הילדה אישה המלאכית שגדלה למציאות בה היא מרבה להתפלל "רק שאמא לא תהיה שיכורה ... אם שתתה לא אוכל לספר לה...." (עמ' 116) לספר לה על שהילדה-אישה היא בהריון. "נכנסתי הביתה. היא ישבה מול הטלוויזיה פיכחת ועצבנית. נו אני צריכה מחר לקום בחמש בבוקר לעבודה ולנגב לזקנים את התחת..." (עמ' 116).

אני אוהב את הסופרת המחזיקה לאמא את היד, היא הדמות היחידה המחזיקה את חייה של מי ששתתה עצמה לדעת, ופרקה לה את ילדותה לרסיסים, הרסיסים האלו התאחו בכוחות עצמם, בכוח רצונה של ילדה, שהייתה לאישה, לוחמת את מלחמת החיים, ומעל לכל הכעסים והבית המבולגן נשארת האהבה לאמא.