באופן לא מפתיע ובדומה ל"גנרלים" נוספים שהאכילו אותנו מרור פוליטי התגלה משה (בוגי) יעלון ככישלון מהדהד, אם תרצו - כישלון סדרתי. להלן אמנה כמה מקרים בולטים מהם ניתן ללמוד על הפוליטיקאי יעלון.
אפתח בתקופה שקדמה לגירוש ולחורבן מגוש-קטיף וצפון השומרון המכונה "הינתקות" (נשמע כמו בדיחה טובה... או עצובה...). כמה שנים לאחר הגירוש כתב יעלון ספר "דרך ארוכה קצרה" בו התייחס לאירועים סביב הגירוש, אירועים אותם חווה בהיותו הרמטכ"ל דאז ובעל קשר קרוב לראש הממשלה
אריאל שרון ואנשיו. בין היתר כותב יעלון בספרו (עמוד 160) שדב ויסגלס "ניסה לשכנע אותי לתמוך בהינתקות, שמעמדו בירידה ולכן הוא צריך לעשות מעשה"... "הייתה לי תחושה ששרון עלול ללכת למהלך שנראה לו שיציל אותו (מחקירות פליליות - ב.ש.), פוליטית ואישית, גם אם הוא יהיה כרוך במחירים אסטרטגיים גבוהים".
איך כתב יעלון את הדברים עלי-ספר אינני יודע. שכן, יש כאן כמעט הפללה עצמית. אנשיו הקרובים ביותר של שרון מסבירים לו ש"צריך להציל את שרון", בלבו מקונן החשש שתואר לעיל, והוא שותק?!?!?! הרי מה שמתואר כאן עולה כדי בגידה מצד שרון. הכיצד, אם כך, עמד יעלון מנגד, צפן בלבו את המידע הרגיש והמעורר פלצות ולא פעל למנוע השחיתות והבגידה? ליעלון הפתרונים.
ואגב, כל שתואר לא הפריע ליעלון המשיך ולשרת תחת שרון, להכין את הצבא לגירוש באמצעות "ההכנה המנטאלית" שבעברית עממית פירושה שטיפת מוחם של רבבות חיילים, בסיוע אנשי מקצוע ופסיכולוגים, על-מנת להביאם לבצע מה שחייל יהודי באופן רגיל (ובלא שנעשו עליו מניפולציות רגשיות ונפשיות) אינו מסוגל לעשות.
יעלון (בדומה לרוב הפוליטיקאים במקומותינו) הוא חלש, נרפה וממהר "לספק את הסחורה" לתקשורת העוינת. כך היה מהמגיבים הנחרצים לשריפה בדומא עת מיהר לחרוץ דין עוד בטרם היו עצורים בפרשה. כך אמר שהמערכת יודעת מי הם הרוצחים היהודים, כך קבע שדם הנספים שם "על ידינו" ועוד הבלים שגרמו נזק לרבים. כזכור, כיום בחלוף כמה שנים מהשריפה ההיא, אין בידי הרשויות ולו בדל ראיה להיות המציתים יהודים. כל שבידי התביעה היא הודאה שהוצאה מהנאשם תחת עינויים, הודאה שערכה כקליפת השום או פחות מכך.
גם פרשת
אלאור אזריה לא מוסיפה ליעלון כבוד, אם לנקוט לשון המעטה רבתי. בחלוף זמן קצר ביותר מהריגת המחבל על-ידי אזריה, בטרם התקיים תחקיר כלשהו ובעוד אלאור אזריה ממשיך באבטחת אירועים בחברון כבשגרה, מיהר יעלון "לקבוע עובדות" ולחרוץ את דינו של החייל. כאשר נשאל הכיצד קבע, בטרם החלה חקירה, שאזריה הוא חייל שסרח - מילא פיו מים. עת עמתו אותו הורי החייל עם גישתו וחטאיו ענה להם - "עושים בסיפור שלכם שימוש ציני", אך לא סיפק תשובות לשאלות הנוקבות.
בהתנהלותו המבישה שימש יעלון ראש וראשון למי שהפקירו את אזריה לגורלו, למי שלא העניקו גיבוי לחייל מצטיין, למי שחרצו את דינו בפומבי ובכך קבעו את מסלול הייסורים בו הובל בהמשך בערכאות שיפוט צבאיות משוחדים ש"זרמו" לפי רוח המפקד תוך הנצחת העוול הנורא.
אגב, זו ככל הנראה שיטה אצל יעלון. אנכי שאלתי אותו שאלות נוקבות בקשר עם האמור לעיל לגבי הגירוש. היה זה בחוג בית מצומצם, אני יושב לידו ממש ושואל והוא מתעלם ועובר נושא, בלי להניד עפעף ולמרות שכל הנוכחים שמעו את השאלות וראוהו מתחמק.
כל הדוגמאות שהובאו לעיל קשות מנשוא ויש עוד רבות המעידות על כך שיעלון הוא אדם נרפה, לא אמין, הסר למרות "אדוניו" מהתקשורת ועושה הכל על-מנת לרצותם. לא בכדי לא עולה בידו לקושש את הקולות הדרושים לצליחת אחוז החסימה בבחירות לכנסת אליה הוא מאוד מאוד מעוניין לשוב. גם בהעדר תמיכה פוליטית, החיידק הפוליטי דבק בו ובכך למגינת הלב ממשיך האיש הזה, בעל העבר האזרחי והצבאי החיובי, להתבזות קבל עם ועדה.