לא ריאלי, כמובן. אבל גם השידוך שנעשה במוזאון לואי ויטון בפריז בין ז'אן מישל באסקיאט הצעיר, האמריקני, הבועט, בן ימינו, שנפטר ממנת יתר של סמים בגיל 27 (1988), לבין אגון שילה האוסטרי, הדואב, המעוות שנפטר בגיל 28 משחפת (1918), נראה מאולץ ולא במקום, מלבד, כמובן, מותם כמעט באותו גיל צעיר.
זיגמונד פרויד והיהדות
המוזאון לאמנות והיסטוריה יהודית בפריס עורך מדי פעם תערוכות שנושאן חשוב, אך ביצוען כושל, וזאת בעיקר בגלל חוסר חלל/אולם מתאים לתערוכות, למרות החצר רחבת הידיים של המוזאון. התערוכות נערכות מסביב למדרגות היורדות מקומה אחת לשנייה, בצפיפות מרגיזה. כך היה בתערוכה על משה, וכך עכשיו, בתערוכה ראשונה שנערכת לזיגמונד פרויד בפריז.
שמו של פרויד מושך קהל, גם לא יהודי, אבל מלבד כמה ציורים של אמנים ידועים המתארים מצבים של פסיכוזה (או הציור הידוע של קורבה "מקור העולם" המתמקד בערוות אישה) אין כאן הארה על דמותו של פרויד, מלבד סרט וידאו במסך קטן בקרן המדרגות בו יכולים לצפות 5-4 איש ביחד. בעלון התערוכה ניתן תאריכון על התקופה כולה במקביל לחייו של פרויד, וכך ניתן ללמוד שפרויד והרצל גרו באותה עת בווינה - בשכנות! אך מה הייתה האינטראקציה ביניהם? כך גם דרווין חי בתקופתו של פרויד. פרויד הושפע ממנו כשגדל, אך כיצד זה התבטא בתפיסתו של פרויד? בתערוכה עצמה אין תשובות. צא ולמד בעצמך...(יש אינטרנט, לא?
1).
מאידך-גיסא, בחנות המוזאון מוצגים למכירה ספרונים אחדים (בצרפתית בלבד) הכוללים מסות של פרויד על פסיכואנליזה, היפנוזה, פתרון חלומות וכו', וכן מסה על משה רבנו ("משה והמונותיאיזם"), לכן גם מוצבת בתערוכה רפליקה של פסל משה על-פי מיכאל אנג'לו. האוצרים מסבירים כי פרויד תאר את עצמו "יהודי ללא אלוהים" שכן רצה להרחיק את הפסיכואנליזה מתווית של "מדע יהודי", אבל במהותו ינק מהפילפול התלמודי ומהחינוך של הוריו, שהיו מאנשי ההשכלה. ביתו הוחרם על-ידי הגסטפו (1938) והוא נמלט מהנאצים ללונדון, שם נפטר (1939) בגיל 83. ארבע אחיותיו שנשארו בווינה נרצחו במחנות ההשמדה.
פבלו פיקסו - התקופה הוורודה והכחולה
מדי פעם מתמזל מזלנו ואנו זוכים לתערוכות מקיפות של אמנים גדולים בהן נאספו יצירות ממוזאונים גדולים בעולם ומאוספים פרטיים. כך התערוכה של התקופה הוורודה והכחולה בחייו של פבלו פיקסו במוזאון אורסה מאפשרת לנו לראות את עומק יצירתו של אמן שאנו מכירים בעיקר מהתקופה היותר מאוחרת שלו, אותה אפשר לראות במוזאון פיקסו בפריז. בעבודות פיגורטיביות ראשוניות אלה ניתן לצפות בכישרון הרישום של פיקסו "הסוציאלי" יותר: הוא צייר דמויות בבתי סוהר, בקרקס, ארלקין, בקפה, אנשים נדכאים ופשוטים מסביבו. פעם אחת הסכים לצייר משפחה לפי הזמנה (קומישן) ובכוונתו היה לצייר אותה על הדשא על-פי "ארוחת הבוקר על הדשא" של מנה, אך הוא לא השלים אותה ולא מסר למזמין וכך זכינו לראותה כאן, שונה מהסטייל המקובל של פיקסו.
פיקסו הגיע לפריס ב-1900, בגיל 18, וכבר אז היה בעל ביטחון עצמי, כפי שמתבטא באוטופורטרט שלו "אני, פיקסו" המוצג כאן ומזכיר את הסטייל של ואן גוך. בין 1904-1900 פיקסו חילק את זמנו בין פריס וברצלונה, והדגיש את צבעי הורוד והכחול, אותם לא ראה כמנוגדים אלא כמשלימים זה את זה, ובציור אחד דמות ורודה וכחולה מופיעות יחד. הדמויות מאורכות, רזות, מלנכוליות. יוצאת דופן ומדהימה ביופייה ועדינותה תמונת "הילדה עם סלסלת הורדים".
פן אחר של פיקסו הרבגוני כל כך ניתן לראות בתערוכה המקיפה "קוביזם" במרכז פומפידו. פיקסו היה בין המובילים בתנועה זו, יחד עם אמנים גדולים נוספים כמו לג'ה, ברק, חואן גריי, מירו, וגם שאגל, שהצהיר כי אינו משתייך לקבוצה, אך האוצרים מצאו שגם הוא הושפע מהקוביזם.
במקביל מוצגת במרכז פומפידו תערוכת יחיד לאמן האוסטרי פרנץ ווסט (2012-1947) שנפטר מאלכוהוליזם והיה ידוע בעבודותיו הפרובוקטיביות, סרקסטיות, חסרות מעצורים, שגם היום גורמות רתיעה.
ז'אן מישל בסקיאט
וכאן אנו מגיעים לז'אן מישל בסקיאט בקרן (פונדסיון) לואי ויטון בפריז. לצד עבודות של איגן שילה מוצג בבניין העצום הזה מבחר עצום מעבודותיו של בסקיאט שלא נראה עדיין באירופה. בסקיאט (1960-1988) נולד בברוקלין לאב ממוצא האיטי ואם פורטוריקנית. אמו לקחה אותו לבקר במוזאונים ועודדה את התעניינותו באמנות. בסקיאט נפגע בתאונת בעת משחק בכדור וזיכרונות מבי"ח מופיעים בעבודותיו. הוריו נפרדו והוא ואחיותיו נשארו עם האב. שנה לפני הבגרות הוא עזב את התיכון ואת בית אביו וגר אצל חברים אמנים. הוא מכר חולצות וגלויות מצוירות ביד למחייתו.
ב-1980 הציג לראשונה בפומבי בבניין ריק בטיים סקוור. מאז הציג בגלריות בארה"ב, גרמניה ויפן. ביחד עם חברתו ואחיה הוא ביקר לראשונה באפריקה, והציג בחוף השנהב. בגיל 25 הוא היה האמן הצעיר ביותר שהציג בגלריה ידועה בהנובר. ב-1987 נפטר ידידו הטוב (עמו עבד על סידרה מסוימת)
אנדי וורהול בניתוח בגיל 58. בסקיאט נפטר ממנת יתר ב-12.8.1988 בגיל 27, גיל מיסתורי בו נפטרו גם אמנים צעירים כמו ג'ים מוריסון, ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין ועוד.
בסקיאט ייזכר כצייר שבישר את האמנות הדיגיטלית העכשווית של קופי-פייסט (העתק-הדבק). הוא איחד השפעות של ג'ז' והיפ-הופ, קומיקס וספרות קלסית, תרבות אפריקנית ולאונרדו דה וינצ'י. הוא בישר את תקופת הפוסט-אינטרנט והדימויים המשתנים כהרף עין בנט-וורק.
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
