הסכם הברקזיט בן 585 העמודים יהיה המסמך הרשמי היחיד בין בריטניה לבין האיחוד האירופי לאחר 29.3.19, והוא יעצב את היחסים ביניהם למשך למעלה מעשור. פייננשל טיימס סוקר את עיקריו.

הסדר פיננסי. בריטניה תכבד את התחייבויותיה הכספיות לאיחוד, כך ששום מדינה אחרת לא תצטרך להוציא אפילו אירו אחד יותר למימון התקציב המשותף. משרד האוצר הבריטי מעריך שמדובר ב-45-40 מיליארד ליש"ט; הערכות אחרות מדברות על 60 מיליארד ליש"ט בתשלומים שוטפים ועוד 14 מיליארד ליש"ט בהתחייבויות ארוכות טווח כמו ריבית. בשנתיים הקרובות תשתתף בריטניה בתקציב האיחוד כאילו היא חברה בו; רוב התשלומים יסתיימו עד 2025, אם כי כמה שאריות יימשכו עד 2064 – בעיקר פנסיות לעובדי האיחוד.

זכויות אזרח. יישמרו זכויות התושבות והביטוח הסוציאלי של 3 מיליון האירופים המתגוררים בבריטניה ושל מיליון הבריטים המתגוררים ביבשת. אזרחי אירופה יוכלו לבקש מעמד של תושבי קבע בבריטניה, וההסכם משמר את רוב הכללים הקיימים לאיחוד משפחות; מקצת מן הזכויות יופחתו ויושוו לאלו של בריטים המתחתנים עם זרים. ההסכם איננו מצוי בסמכותו של בית המשפט האירופי לצדק, אם כי בריטניה התחייבה להתחשב בהחלטותיו לגבי זכויות אזרח הכלולות בהסכם.

תקופת מעבר. הפרישה הסופית של בריטניה תהיה בסוף 2020, וניתן יהיה להאריך את התקופה בהסכמה הדדית (ובתנאי שבריטניה תשלם עוד 15-10 מיליארד ליש"ט בשנה לתקציב האיחוד). בתקופת המעבר לא תהיה בריטניה חברה במוסדות הפוליטיים של האיחוד, אך תמשיך ליישם במלואו את החוק האירופי. המשמעות היא, שמבחינה מעשית ישתנה מעט מבחינתם של עסקים ואזרחים, בעוד לונדון ובריסל דנות על הסכם סחר אפשרי.

צפון אירלנד. חלק זה של בריטניה יקבל מעמד מיוחד, במטרה לשמר את ההסכם לסיום מלחמת האזרחים ולמנוע יצירת גבול קשיח בינו לבין אירלנד. מעמד זה כולל את המשך התנועה החופשית בין בריטניה לבין אירלנד (הנשארת באיחוד). המרכיב החשוב ביותר הוא יצירת "הסדרי מחסומים" בגבול אירלנד, המבטיחים את התנועה החופשית של סחורות בשני חלקי האי האירי ואשר יישארו בתוקף עד אשר יושג – אם בכלל – הסכם סחר חדש בין בריטניה לאיחוד.

צפון אירלנד תמשיך לציית לכללי המכס של האיחוד ולכללי השוק המשותף, תוך ביצוע בדיקות של חלק מהסחר עם אנגליה, וולס וסקוטלנד – הן בנמלים והן בשווקים. בריטניה גם מתחייבת להחיל על עצמה את כללי השוק המשותף, כדי לאפשר לסחורות מצפון אירלנד להיכנס לשאר חלקי המדינה.

מעטפת המכס. הפרק האירי קשור למעטפת המכס האירופית, בה תישאר בריטניה. כך נמנע הצורך בהקמת תחנות מכס לאורך הים האירי (המבדיל בין אירלנד לבין יתר חלקי בריטניה). צפון אירלנד תיישם את כל כללי המכס המאוחדים של אירופה – המאפשרים סחר חופשי עם יתר המדינות באיחוד – ואילו בריטניה תיישם מודל בסיסי יותר שלהם. כך לא יהיה צורך במכסים, מכסות וכללי מקור בסחר בינה לבין האיחוד. בריטניה גם תעמוד בכללי התחרות האירופיים ותשמר חלק מחוקי האיחוד בנושאים עבודה, סביבה ומיסוי – כדי להבטיח תחרות הוגנת מול האיחוד. ועדה משותפת תחליט האם ומתי ניתן להסיר את ה"מחסומים".

ממשל. הדרכים בהן יובטח קיומו של ההסדר הן מהמורכבות ביותר בהסכם בינלאומי כלשהו בהיסטוריה, אומר פייננשל טיימס. המודל מתבסס על ההסכם בין האיחוד לבין אוקראינה, שאינה חברה מלאה בו, והוא מערבב שיטות ליישוב חילוקי דעות עם מתן המילה האחרונה לבית המשפט האירופי לצדק בנוגע לחוקי האיחוד. הדבר מבטיח שהן האיחוד והן בריטניה לא יהיו כבולים לסמכותם של בתי המשפט בשני הצדדים בנוגע לפרשנות ההסכם. חילוקי דעות יוכרעו בידי צוות בוררים עצמאי.