אחד הכלים הנחשבים בעיני חלק מהקמפיינרים, כלי לגיטימי ואפקטיבי, במערכות בחירות לרשויות המקומיות ולכנסת, הוא "הקמפיין הנגטיבי".
כלומר השחרת היריב הגובלת לעיתים קרובות בהשמצות אישיות תוך כדי פרסום "סלקטיבי" של ידיעות מפוקפקות עליו, שלא תמיד תואמות את העובדות והמציאות, בלשון המעטה. הקמפיין הוא נישקו של המועמד הנחות בהתמודדות מול יריב מכהן, או חזק ממנו.
קמפיין נגטיבי הוא בראש ובראשונה קמפיין ייצרי, אמוציונאלי, שמטרתו לעורר פחד, שינאה, אנטגוניזם, חוסר ביטחון בקרב מי שנחשף אליו, מתוך כוונה ברורה לעורר ספק רב בקרב הבוחרים הפוטנציאלים, כדי שיצביעו ל"ברירת המחדל" העדיפה לכאורה, והוא המועמד שהקמפיינרים מריצים. קמפיינים במערכות בחירות לראשות הממשלה נקטו גישה הנגטיבית כלפי הציבור "המתנדנד" כדי לגרום לו לחוות תופעה המוכרת בפסיכולוגיה החברתית "הדיסוננס הקוגניטיבי". כלומר לסטות ממחשבתו והשקפתו "הקבועה" ולהניע אותו לפעול כתוצאה מהקמפיין הנגטיבי ומעורר החששות, ובניגוד להשקפתו המסורתית, להצביע למועמד אחר, המופיע בתקשורת כמועמד "האחראי" שידאג לביטחונו או לאינטרס של תושבי העיר, בניגוד ליריב לכאורה.
דוגמאות לסיסמאות ואמירות אמוציונאליות בקמפיינים לראשות הממשלה ולכנסת: "פרס יחלק את ירושלים", "ביבי טוב ליהודים", "ראש ממשלה חזק - ישראל חזקה" או אנחנו או הוא", "הערבים נוהרים באוטובוסים", ועוד. וכמובן גם בבחירות המקומיות נעשה שימוש נירחב באסטרטגיה זו, בדגש על טובת העיר, האינטרס של התושבים, עברו או כישלון ניהולי של היריב, ועוד.
לדוגמה, בקמפיין לראשות עיריית ר"ג ב2013 נעשה שימוש מאסיבי בקמפיין נגטיבי מול
כרמל שאמה הכהן, והיה אחת הסיבות העיקריות להפסד שלו מול זינגר.
כאשר חזרו הקמפיינרים של זינגר על קמפיין נגטיבי בוטה גם ב2018, (כולל שירבוב מכפיש של משפחת כרמל שאמה בשילוט חוצות), הקמפיין בסופו של דבר ניכשל. התושבים הפנימו את כישלונו של ראש העיר זינגר בניהול העיר, הקמפיין הנגטיבי כשל, וכרמל שאמה זכה בראשות העיר. הוכחה טובה למיגבלות של הקמפיין הנגטיבי, במיוחד ברשויות המקומיות.
ברשויות מקומיות אחרות, כמו גם בבחירות לראשות הממשלה, יש בהחלט גם ניצחונות כתוצאה מקמפיין נגטיבי שמופעל מול מועמד או מפלגה, במיוחד ברשויות כשהמצב הקיים בעיר אינו משביע רצון, ויש רצון לשינוי, ואז מועמד "צבעוני" כמו רון קובי בטבריה, בולט מול יריבו ומנצח, בקמפיין שכמעט כולו התנהל באמצעות הטלפון הנייד, וברשתות החברתיות.
אבל בשלהי 2018 בואכה 2019, הציבור מתחיל להפנים את "הפייק ניוז", יודע לסנן ברוב המקרים מה עיקר מה טפל, מה מהווה פרובוקציה לשם עשיית כותרות, לעיתים קרובות גם שיימינג, והקמפיין הנגטיבי הופך להיות בומרנג כנגד מפעיליו.
אין ספק שהכלי הזה ימשיך לשמש קמפיינרים ומועמדים גם בעתיד, במיוחד במצב נחות, אבל יעילותו בערבון מוגבל.
