אז מה עכשיו? השיגעון של 24 השעות האחרונות לא פתר את המשבר הפוליטי בבריטניה אלא החריף אותו – טוען (יום ה', 13.12.18) אליסטר הית' בדיילי טלגרף, למחרת הצבעת האמון בתרזה מיי בסיעה השמרנית. הוא החליש בצורה קשה את מיי, ועלול לסלול את הדרך לממשלה בראשותו של ג'רמי קורבין.
ההבדל היחיד לעומת היממה הקודמת, הוא שבשנה הקרובה לא יכולים השמרנים להדיח את מיי – אבל הרוב הדחוק בו ניצחה (200 לעומת 117) רחוק מלהעניק לה כוחות-על. אם היא תמשיך בקו הנוכחי בנושא הברקזיט, חברי הסיעה התומכים בברקזיט ימררו את חייה. ממשלתה תהיה משותקת והיא לא תוכל להעביר חקיקה כלשהי. בקרב חברי מפלגה, תורמים והציבור התומך בעזיבה תשרור מהומה, ויש אפילו אפשרות שיקומו מפלגות חדשות. מיי תצטרך להתמודד עם טירוף, כאשר היא חסרת כוח בתוך מפלגתה – אבל יכולה לנהל מו"מ עם האופוזיציה, עד (ואם) ממשלתה תקרוס.
הבטחתה של מיי לפרוש לפני הבחירות הבאות היא חסרת ערך, טוען הית'.
טוני בלייר הבטיח לגורדון בראון לכהן שתי קדנציות בלבד לפני שיעביר לו את השרביט; אז הבטיח. ואילו מיי הפרה שוב ושוב את הבטחותיה. זוהי גם הבטחה חסרת ערך: מה יקרה אם הממשלה תיפול בשבועות הקרובים? האם היא תוביל את מפלגתה למאבק הנהגה במקביל למאבק בחירות? יותר סביר שבמקרה כזה היא תעמוד בראש השמרנים, תוביל אותם לתבוסה קשה ותכניס את קורבין לדאונינג סטריט 10.
ההצבעה אתמול הייתה למעשה שידור חוזר של מרוץ ההנהגה ב-2016: מיי היא ראש ממשלה מקרית, שולטת משום שאין שום חלופה ברורה – במקרה הזה משום שחברי הסיעה שלה אינם רוצים לטרוח ולחשוב מי יכול להחליף אותה, ומשום שהם מבועתים מהמחשבה שיצטרכו לטפל בעצמם בברקזיט. השמרנים לא אוהבים את מיי, מעריצים אותה או מפחדים ממנה; הם שונאים את הסכם הברקזיט שהשיגה, אבל לא מסוגלים להחליט על שום דבר טוב יותר, ולכן החליטו לשחק על זמן בכך שישאירו אותה. מיי נורתה בשלטון משום שכל חברי הפרלמנט המכהנים במשרות ממשלתיות, הצביעו בעדה; רוב חברי הסיעה שאינם בממשלה, הצביעו נגדה. היא שורדת, לא מנצחת.
מבחינתם של אלו הרוצים ברקזיט נוקשה ככל האפשר, הניסיון להעיף את מיי – התקווה הראשונה להשיג מטרה זו – עלה יפה בהרבה מכפי שציפו, אם כי לבסוף נכשל. ג'ייקוב ריס-מוג ולהקת המהפכנים שלו גרמו נזק פוליטי נוסף ל-מיי. אבל גם הם תקועים. התוכנית שלהם – לבחור תומך-ברקזיט כריזמטי, להציג מצע רדיקלי עם קיצוצי מס ניכרים ואז ללכת לבחירות – הייתה עשויה לקסום לרבים, אך כעת היא אינה בת ביצוע. רוב השמרנים בפרלמנט הראו ביממה האחרונה שהם רוצים לשמור על כסאותיהם, תומכים בהישארות באיחוד או פחדנים שלא אכפת להם – מאשים הית'. הם רוצים שהכל יעבור ומתעלמים מכך שזה לא יקרה.
האתגר העיקרי הניצב כעת בפני מיי הוא חוסר האמון כלפיה בפרלמנט, אשר גבר ביממה האחרונה. היא לא מתקרבת למספיק קולות כדי להעביר את הסכם הברקזיט. היא איבדה את מעט המינוף שהיה לה, אם בכלל, מול האירופים בניסיון להמתיק את העסקה: היא זכתה בהצבעת האי-אמון, אז למה שישנו משהו?
הסיכוי היחיד של מיי למנוע פרישה בלא הסכם היא לפנות לאופוזיציה, גם במחיר של ניכור גובר בתוך מפלגתה. הדרך הטובה ביותר היא להגיע להסכמה על דחיית מועד הפרישה ולערוך משאל עם בשאלה כן/לא ברקזיט. אפשרות אחרת היא להגיע לגרסה רכה יותר של הברקזיט: שילוב של ה-backstop [ראו מסגרת], השוק המשותף ומעטפת המכס, מה שקרוי נורבגיה פלוס. מיי אפילו עשויה להתפתות להקים ממשלת אחדות לאומית. אבל קשה לדעת אם לאחת החלופות הללו יש רוב בפרלמנט, ובינתיים – הממשלה של מיי ומפלגתה יתפוררו.
