בין גזענות לפסיכיאטריה

די לגזענות הפופוליסטית

מאוד פופולרי לטעון על יחס גזעני כלפי העדה האתיופית. אין ספק שהעדה ממהרת לתפוס טרמפ על כל פגיעה בבן העדה לצורך שטיפת מוח ציבורית ותקשורתית על אפליה גזענית חמורה.

אולם עם כל הצער כלפי הירי של הצעיר האתיופי יהודה וטגמה, אי-אפשר להתעלם מהנגיעה הסובייקייטיבית הטבעית של המשפחה, המפנה אצבע מאשימה חמורה כלפי המשטרה ה'גזענית' במותו של יקירה.

מה היה צריך השוטר לעשות כשסכין מטבח גדולה שלופה כלפיו ממרחק מטרים והוא בסכנת חיים? האם היה צריך לחכות שהצעיר המעורער יהרוג אותו, ואולי יהיו עוד קורבנות, כפי שקרה בעבר עם המאבטח יוסי מור חולה הנפש, שרצח כמה נשים במרפאה פסיכולוגית, ובסופו של דבר לא הייתה ברירה אלא לחסלו?

יתר על כן, אם למשפחה אין אֵמון במשטרה, מדוע היא בעצמה הזמינה שוטר נגד יהודה? ואיך זה שהוא הפסיק לקחת כדורים פסיכיאטריים לנוכח מצבו הנפשי? היכן היו הפסיכיאטר שלו, המשפחה והרווחה? איפה האחריות שלהם? כמה קל וּפופוליסטי להאשים רק את המשטרה במסווה גזעני? די לגזענוּת הזאת מצד הקהילה!

בין שני קטבים

הקהילה האתיופית נעה בין שני קטבים: מצד אחד קידום אישי ומקצועי, תוך השתלבות בקהילה, בצבא וּבאקדמיה. ואכן לאחרונה עלה לכותרות מינוי שופטים, סגן אלוף בצה"ל וּפרח טייס ממוצא אתיופי. זאת לצד רבנים, ח"כים רופאים ואנשי חינוך בני העדה.

מצד שני הקהילה עדיין שבוייה בסטיגמות גזעניות, קיפוח ואפליה, שלא תמיד יש להן בסיס, והן תורמות להגברת מקרי האלימות בקהילה וּמונעות את קידומה. וחבל.

הגיעה השעה שהקהילה תתנער מהסטיגמות הגזעניות, מה שיצמצם את ההתייחסות הגזענית בחברה אליה, ותדאג לטיפוחה וּלקידומה, כשהישגי המצליחנים שבה משמשים לה כמודל. וּבא לקהילה גואל.

יהודה לא לבד

למרבה הצער, יהודה וטגמה, המעורער בנפשו, שנורה למוות כאשר ביקש לדקור שוטר בבת ים, בסכין מטבח גדולה, לא לבד. ההיסטוריה הפסיכיאטרית יודעת לא מעט מקרים של חולי נפש, שמסוּכנוּתם לא אובחנה כראוי, והם שוחררו לביתם. אולם השחרור התברר כקטלני, לאחר שהחולים רצחו את בני משפחתם או אנשים זרים.

השאלה היא לאור הניסיון העגום, כשמדובר בדיני נפשות, מדוע הלקח לא נלמד, ולמרות התסמינים, הפסיכיאטרים אינם מאבחנים חולים מסוכנים?

הגיעה השעה, מכל המקרים שנצברו, לשרטט פרופיל של חולה מסוכן, לרענן אותו, ושאנשי מקצוע יעברו השתלמויות מיוחדות בנושא. עליהם להיות מודעים לכובד האחריות המקצועית העקיפה שלהם לחיי אדם ולפעול בהתאם, ובכך למנוע מקרי רצח טראגיים בעתיד. ובא לציון גואל.

לתשומת לב השר ליצמן.