לשון משובשת וגדושה בשגיאות

את השגיאות הנפוצות בשפה העברית כבר לא דואגים לתקן מי שאמורים לעשות זאת. זה בדיוק מה שקורה כששדרים ועורכים נותנים להן דרור באמצעי התקשורת, והכל עובר לסדר היום, כאילו הכל בעצם תקין.

אבל עם יד על הלב צריך להודות ששיבושי הלשון באמצעי התקשורת כבר הפכו לשיגרה מעצבנת. אלה צורמים במיוחד כשהם מושמעים, חדשים לבקרים, בטלוויזיה וברדיו, ללא עריכה לשונית מתבקשת. חלפו הזמנים שבהם נדרשה מכל שדר חדשות לשון רהוטה וחפה משגיאות. גם ידיהם של עורכים וכתבי עיתונות אינן נקיות וטובלות בהחלט בשרץ הזה, באשר הם מעדיפים את שפת הרחוב המשובשת על פני השפה השורשית, שהיא בעלת כללי תחביר מוקפדים.

מיעוט קטן

לא אחת גובלים השיבושים באבסורד, כמו למשל השימוש הנפוץ, אך נואל, ב"בני ברית", במקום השימוש הנכון ב"בעלי ברית". ארה"ב, לדוגמה, הופכת במדיה לבת-בריתה הנאמנה של מדינת ישראל, כאילו הייתה יהודייה טהורה. אחרי ככלות הכל, בת-ברית היא בשר מבשרם של בני העם היהודי גרידא, בעוד שבארה"ב בת הברית היא בסך-הכל מיעוט קטן בקרב "בעלת הברית" האמריקנית הגדולה.

כך או אחרת, את כמות השגיאות הרווחות בשפתנו, כבר נמאס מן הסתם להזכיר. מסתבר שאנשים נמדדים באמצעי התקשורת בכמויות, כאילו היו יחידות של משקל - טון או קילוגרם למשל. אז בדחילו ורחימו יש לומר תחת זאת "מספר אנשים", לפחות כאשר הדברים אמורים באיכות לשונית, על חשבון הכמות, שאינה במקומה.

אפליה

מפליא ש"בית המשפט השלום" מופלה באמצי התקשורת לרעה, לעומת בתי המשפט האחרים שבערכאות הגבוהות ממנו, ולא דווקא מחמת האינסטנציה הנמוכה שלו. מסתבר שבית המשפט הזה מכונה, משום מה, בכל אמצעי התקשורת כ"בית משפט השלום", בהשמטת האות ה' בתחילת המילה השנייה במשפט, בעוד בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון זוכים לשמותיהם הנכונים.

מי שנגזר עליהם להיות "יחידים" מכונים בדרך כלל במדיה "בודדים" על שום מה, ומיהו זה שאכן בדק שהם באמת גלמודים ושאין להם חברים. בסופו של דבר הרי לא כל יחיד הוא בודד.

ואחרונים שאינם זוכים לעדנה הם המשקפיים, המכנסיים והמספריים. באמצעי התקשורת מחליפים משום מה את מינם מזכר לנקבה - משקפיים "יפות" במקום "יפים", מכנסיים "קצרות" במקום "קצרים", ומספריים, חדות" במקום "חדים". אז עד אנה, במטותא, אנו באים?