"כולנו" או "כחלון" או אולי "כוחלנו" <br>

הליכוד הפך זה מזמן למפלגתו האישית או המשפחתית של ביבי נתניהו. עד היום לא פורסם מצע המפלגה וספק אם יש לליכוד מצע כלשהו, וזה כשדוברי הליכוד תוקפים את כחול-לבן ומפלגות אחרות על העדר מצע.

הנואם כמעט היחיד מטעם הליכוד הוא נתניהו עצמו ועיקר דבריו עוסקים בבעיותיו האישיות, בתחושת הרדיפה ובקינה על "המתנכלים" לו: התקשורת וכל מוסדות החקירות, מהמשטרה דרך הפרקליטות, ממבקר המדינה ועד ליועץ המשפטי וכבר יש רמזי-התקפה על בתי-המשפט. עם זה, למרות פולחן האישיות והחנופה הנוהגת בצמרת מפלגתו הנה נתניהו מדבר בשם הליכוד.

כך גם היה במפלגת יש עתיד, טרם התחברותה לתל"מ ול"חוסן", למרות שהמנהיג היחיד כמעט שדיבר בשמה, ולמרות החרוז "לפיד יש עתיד" הנה לפיד דיבר בְּשֵׁם ובתואר "יש עתיד". כך הדבר בכל המפלגות, אפילו ב"ישראל ביתנו", שכל כולה למעשה אביגדור ליברמן.

שונים הדברים ב"כולנו". שם המפלגה מופיע רק כרקע לשמה האמיתי: "כחלון", כך במודעות, כך בשלטים וכך בנאומים. בזמנו חסה בצלו האלוף גלאנט, שלא נראה ולא נשמע, אף ששימש, לכאורה, כשר השיכון - שהוא תחום עיסוקו המרכזי של כחלון, עד שכחלון נפטר ממנו לרעת "כחול לבן", וכך כמעט גם השר כהן, שר המסחר והכלכלה. כחלון הקים לעצמו מפלגה שבה הוא שולט בחינת "אני ואפסי עוד" וכולה פולחן אישיות שהוא עצמו מטפח. הוא כביבי מדבר בעיקר על עצמו ועל הישגיו תוך הדגשת טוהר כפיו. גם הענין האחרון מפוקפק למדי. אף שכחלון התחייב בזמנו לטפל בנושא הגז הנה נמנע מכך בשל חברותו עם הטייקון יצחק תשובה, אשר ככחלון הוא מעדת יוצאי לוב.

מבצעי השיכון שנקט בהם כבר די ברור שהם כישלון - השר בזבז אדמות מדינה יקרות להקמת דירות שחלקן מתוכננות או בנויות גרוע, או שנבנו במקומות שאין בהם ביקוש, עד שכה רבים ש"זכו" בהן ויתרו על הַזְּכִיָּיה. כישלון אחר היה בניסיונו להטיל מס על מגזר מצומצם בציבור, הבעלים של 3 דירות, בלי להתחשב בערכן, ובאפלייתם לרעה בהשוואה לבעלי מקרקעין אחרים כמו בעלי בניין משרדים או בעלי 2 דירות יוקרה. היה זה מעין ניסיון הלאמה הקיים רק במשטרים דיקטטוריים. במרוצו לקידום חוק מעוות זה לא חשש מלהציע למתנגדי החוק בכנסת, כספי מדינה אדירים בהם יעשו שימוש חופשי על-מנת שיסירו התנגדותם לחוק. לדעתי הייתה זו הצעת שוחד חמורה אף משוחד "רגיל", כי כאן לא הוצע שוחד מכיסו של המשחד, אלא מכספי ציבור שהופקדו בידיו לטובת הכלל ולא לפיתוי ח"כ לשנות דעתו או לקידום חוק תזזיתי, מפלה וחסר שחר על-אף שכבר הוקם מנגנון שלם ויקר לגביית המס. משום-מה לא הועמד השר לדין, אף שדברי בנדון פורסמו, לרבות במסגרת זו.

אחר כל התפארותו בהישגיו הנה כחלון גרם לגירעון עצום באוצר ונראה שכהונתו היא כישלון מהדהד המלווה בחיוך נצחי, ובעיקר בהצהרות והתפארויות [כמו "נטו"] שלא נמצא להן כיסוי. לאחרונה התעקש שלא להשוות את מחיר הטבק למחירי הסיגריות, תוך התעלמות מבריאות הציבור ומקו ההיגיון, עד שבג"ץ כפה עליו הר כגיגית [הייתה גם גיגית של מחיר החלב, שהשר התעקש שלא להעלות מחירו בכדי שלא יפגע טיעונו הכוזב על דאגה לחלשים].

כחלון גם שיתף באופן הדוק פעולה עם ניסנקורן, מזכיר ההסתדרות, שלכאורה ייצג בעיקר את הוועדים החזקים, בעוד שההיגיון מחייב עמדה לעומתית, עד שניסנקורן "ערק" לכחול-לבן. לדעתי, אחר כל התרגילים, הגידול הענק בחוב הלאומי, ההתחמקויות ומצגי השווא טוב יהא למדינה אם כחלון לא יהא שר האוצר הבא.

"הימין החדש" של בנט ושקד

אינני בא לבקר את מצעה או מטרותיה של מפלגה זו שבראשה שני שרים שנשלחו לממשלה ולקואליציה ממפלגה אחרת, "הבית היהודי", שהם נטשו שלושה חודשים בלב לפני הבחירות. המפד"ל הייתה מפלגה רדומה, שבחרה בד"כ להצטרף למפלגת השלטון וליהנות ממטעמי השלטון וְמהַ"קִּירְבָה לצלחת". אכן בנט בעל הכיפונת הסמלית, ושקד החילונית, הפיחו בה רוח חיים.

אולם מסתבר שהם השתמשו במפד"ל רק כקרש קפיצה בפוליטיקה. שקד השלימה עם "הָהַדַּתָּה" של בנט ועם התקפותיו על ראשי מערכת הביטחון והוא השלים עם דרכה במערכת המשפט. אולם הקמתה של המפלגה החדשה לוותה בחטא הנטישה של הציבור הדתי שפסע אחריהם באמונה שלמה שינהיגו אותו לבחירות ולהשתתפות בממשלה הימנית, כפי שהאמינו, שתורכב אחרי הבחירות. מי שנטש כך אינו אמין ואינו ראוי לבחירה. בנט ושקד שנשלחו מטעם "הבית היהודי" היו חייבים להתפטר מהממשלה ולאפשר למפלגה לשלוח נציגים אחרים לממשלה. גם זו מעילה באמון ואי פיטוריהם אינו מוסיף כבוד לרה"מ.

הטענה שהם הודיעו יום-יומיים מראש לח"כ סמוטריץ' אינה מכשירה את השרץ ואינה נקודת זכות לסמוטריץ', שכנראה האמין שעקב פרישתם יתקדם הוא למעמד מנהיג וראש "הבית היהודי".