אני חוזר לעיין בחלק המדיני-ביטחוני במצע מפלגת "כחול לבן". למה דווקא במצע, שידוע לכול כי מדובר בגיבובי מילים שאין יכולת או כוונה לבצען (טראמפ הוא מהיחידים שאני מכיר שטורח לקיים את מה שהבטיח במצע שלו. לכן הוא, בין השאר, כל כך חריג ושנוא על פוליטיקאים ועל מתחריו)? כי אני ממש מקיא כיום מתעמולת הבחירות המחליאה, שעוסקת בכל, רק לא בנושאים העומדים על סדר היום, כאשר הספינים ו"סיפורי הכזב" מככבים. המצע לפחות מנסה להציג, למי שיש סבלנות לקרוא, את עיקרי תפיסת המפלגה בנושאים השונים, יהיה זה בצורת כתיבה ברורה או לקויה.
גיליתי דבר אחד ברור וטוב בעייני בפרק הביטחוני: אמירה ברורה כי "רמת הגולן היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. נושא זה אינו נתון למשא-ומתן". לאור ניסיון העבר המר מרבין, ומהבטחות מצעי מפלגות, כמובן לרבים מותר, ובצדק, לפקפק בהתחייבות החדה הזאת. אבל, בואו וניתן למובילי "כחול לבן" ליהנות מהספק.
ובו בזמן מה שצד את עיני בחלק המדיני-ביטחוני הייתה המילה "לעצב", במובן לגבש, לתת צורה ומסגרת. במי מדובר? במדינת ישראל המעצבת את כל המזרח התיכון, כאילו הייתה מיכאל אנג'לו המעצב בגאונותו את פסל דויד, ואת פסל משה ביד אחת, וביד השנייה מעצב בציוריו את הקפלה הסיסטינית בוותיקאן. אודה, שעד עכשיו לא נתקלתי במגלומניה ישראלית כזאת, בהערכה עצמית כזאת של מדינת ישראל, ולדעתי גם בחוסר הבנה כזה של המציאות המזרח תיכונית והבין מעצמתית.
במה מדובר? בואו ונראה רק שתי דוגמאות
הראשונה, הקביעה כי למדינות רבות במרחב, המאוימות על-ידי האיסלאם הקיצוני ודאעש, יש היום אינטרס משותף חשוב איתנו, ממרוקו ועד ירדן והמפרץ הפרסי. "מדינות אלו מוכנות היום לעצב איתנו מזרח תיכון מזרח תיכון אחר שירסן את התוקפנות של אירן ויכריע את השד של האיסלאם הקיצוני".
אז זה בהחלט נכון שלכמה מדינות יש אינטרס ביטחוני משותף איתנו, והן מוכנות לשם כך ליצור קשרים מסוימים איתנו לתועלתן הן. אבל, לעצב ועוד איתנו מזרח תיכון אחר? איזה? דמוקראטי? שלא שוחט זה את זה? שלא מחליף בריתות כמו בגדים? שבו אנחנו מעצבים עם סעודיה, את תימן, את קטר ואת כווית? שבו אנו עוזרים ל
מלך עבדאללה להתגבר על התנועות האיסלאמיות החזקות שבארצו?
אם יש מקום אחד שבו אנו באמת יכולים לסייע הרי זה מול מצרים בחצי האי סיני. כל השאר, חלומות באספמיה, ועוד אנחנו בתפקיד הגיבור שיכריע את האיסלאם הקיצוני? רק לפני דור וחצי ניסינו ל"עצב" את גורלה של לבנון הקטנה, שהיא אפילו לא כחגב לעומת בעיות המרחב, וחטפנו כהוגן.חשבתי שלמדנו משהו מהניסיון המר הזה "לעצב" את החיים של אחרים. כנראה שלא.
השנייה, הקביעה כי ניזום ועידה אזורית, שבה הנושא החשוב (בצד "העמקת ההיפרדות מהפלשתינים") יהיה "מעמדה האזורי של ישראל ככוח מוביל עם השותפות שלה", שתיטולנה חלק פעיל במפגשי המעצמות. לא רק זאת: "ישראל תציג בפני הנשיא טראמפ את עסקת המאה האמיתית: חזון של מזרח תיכון מונהג ומעוצב על-ידי בעלות בריתה של ארה"ב ולא על-ידי הציר הקיצוני. רק כך נוכל להשיב את ידידתם רבת העוצמה ולאזור להבטיח שהאינטרס הישראלי יבוא לידי ביטוי בכל מקום".
לקרוא ולא להאמין! לגיבור - על דמינו; עליסה בארץ הפלאות עם "וונדר וומן". כל הסבר מיותר. הדילמה: לצחוק או לבכות?
