קריירה תקשורתית
בשנת 1985 החלה לעבוד ככתבת באזור הדרום עבור
עיתון "על המשמר", שנה לאחר מכן החלה לעבוד במקביל ככתבת אזור הדרום עבור "
קול ישראל" ופתחה בקריירה ארוכת שנים בתחנת הרדיו הציבורית. בין תפקידיה ב"קול ישראל": בשנים 1991-1988 שימשה ככתבת לענייני הסתדרות ותעשיה והשתלבה בהגשה ובעריכה של יומני חדשות, כמו גם בהגשת תוכנית אקטואליה שבועית בשם: "עברה שבת". בשנים 1992-1988, במקביל לתפקידיה האחרים, הייתה מחליפתו הקבועה של הכתב לענייני מפלגות ובתפקיד זה סיקרה וביצעה שידורים חיים מאירועים פוליטיים.
בשנים 1992-1991 הגישה את יומן הכלכלה ברשת ב' של קול ישראל. בשנים 1993-1992 שימשה כתבת לענייני מפלגות ברשת ב' של קול ישראל. בשנים 2000-1993 שימשה עורכת ומגישת תוכנית אקטואליה יומית בשם "הכל דיבורים", התוכנית שודרה בשעות הבוקר והייתה מתוכניות האקטואליה המאוזנות בישראל. במקביל להגשת תוכנית זו, השתתפה בתוכניות טלוויזיה, הן כחברה קבוע בתוכנית האקטואליה "פופוליטיקה" (ערוץ 1), והן כעיתונאית אורחת. בשנת 1997 החלה לערוך ולהגיש בערוץ הראשון את המשדר "מסיבת עיתונאים" – תוכנית ראיונות ואקטואליה (התוכנית הורדה משידור כעבור מספר חודשים).
בשנת 2000 הצטרפה יחימוביץ' לחברת החדשות של ערוץ 2. במסגרת זו הגישה את התוכניות: "פגוש את העיתונות", "חמש עם..." וכן הגישה טור דעה אישי בתוכנית "אולפן שישי". במקביל הצטרפה לתחנת גלי צה"ל ואחת לשבוע החליפה את השדר רזי ברקאי בתוכניתו "מה בוער". הופעותיה הטלוויזיוניות הפכו את יחימוביץ' לדמות מוכרת בציבור הישראלי ואף זיכו אותה בחיקוי פופולרי בתוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת".
לאורך מרבית שנותיה כאשת תקשורת נתנה בעבודתה ביטוי לעמדותיה בנושאים שונים: הגנה על זכויות עובדים ותמיכה בעבודה מאורגנת, קידום זכויות נשים ומאבק באי-שוויון על-רקע מגדרי, מעמדי, עדתי וכדומה, מאבק בשחיתות ציבורית ובקשרי הון-שלטון. כך לדוגמה, מתחה ביקורת נוקבת נגד שרי אריסון בעלת השליטה בבנק הפועלים סביב החלטת הבנק לפטר מאות עובדים.
בעבודתה התקשורתית, כמו גם בפעילותה הפוליטית לאחר מכן, תרמה לקידום סדר-יום אזרחי בשיח הציבורי בישראל. עם זאת לא היססה להתבטא גם בסוגיות מדיניות וביטחוניות, כך בין היתר בתוכניתה ברדיו נתנה ביטוי נרחב למאבקו של ארגון "ארבע אימהות" בעד יציאת צה"ל מלבנון. כל האמור לעיל הפכו את יחימוביץ' מושא לביקורת פוליטית ותקשורתית, בין היתר נטען כי הדרור שנתנה ללשונה להביע את עמדותיה האישיות חורג מכללי האתיקה העיתונאית וכי היא מנצלת את הבימה התקשורתית שניתנה לה על-מנת לקדם עמדות פוליטיות באופן לא הוגן ומבלי שזכתה באמון הציבור.
לצד עבודתה ברדיו ובטלוויזיה עסקה יחימוביץ' גם בפרסום מאמרי דעה בעיתונות המודפסת, במתן הרצאות ובכתיבת ספרי פרוזה: "אשת איש" (2000), "משחקי זוגות" (2003).
כניסה לחיים הפוליטיים
בנובמבר 2005 התפטרה יחימוביץ' מחדשות 2 והודיעה על כוונתה להתמודד על מקום ברשימת המפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-17 שנועדו להתקיים מספר חודשים לאחר מכן. את המהלך ביצעה בתמיכת מי שנחשב לפטרונה הפוליטי -
עמיר פרץ. בהקשר זה יש לציין כי שבועיים לפני הודעתה ראיינה יחימוביץ' את פרץ במסגרת התוכנית "פגוש את העיתונות". הסמיכות בין הראיון למעבר לעולם הפוליטי זכה לביקורת פוליטית ותקשורתית וכן הוליד דיון רחב יותר בשאלה האם נדרשת תקופת צינון במעבר מעולם התקשורת לעולם הפוליטי.
בבחירות המקדימות במפלגת העבודה הגיעה למקום התשיעי הריאלי ולאחר הבחירות לכנסת ה-17 החלה לכהן כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. הייתה חברה בוועדות הבאות: ועדת הכנסת, ועדת הכספים, ועדה לענייני ביקורת המדינה והוועדה לזכויות הילד. יחימוביץ' המשיכה בכהונתה כח"כ גם לאחר הבחירות לכנסת ה-18 (2009). בכהונת כנסת זו שימשה כיו"ר ועדת האתיקה וכן הייתה חברה בועדות הכספים והעבודה, הרווחה והבריאות. לאחר מכן כיהנה כיושב ראש הוועדה לביקורת המדינה.
יו"ר מפלגת העבודה
בספטמבר 2011 התמודדה וזכתה בבחירות הפנימיות על ראשות מפלגת העבודה.
יחימוביץ' קיבלה 32% מהקולות, בעוד שעמיר פרץ זכה ב-31%,
יצחק הרצוג זכה ב-25%, ו
עמרם מצנע - 11%. במהלך מערכת הבחירות לכנסת ה-19 (2013). הובילה קמפיין אשר התמקד בנושאים חברתיים-כלכליים והציג עמדות סוציאל-דמוקרטיות. מנגד מיעטה לבטא עמדות מובהקות בנושאים מדיניים-ביטחוניים. בבחירות זכתה העבודה ב-15 מנדטים בלבד.
בכנסת ה-19 כיהנה מספר חודשים כראש האופוזיציה וכן הייתה חברה בוועדת הכספים, בוועדת העבודה, וכן בוועדת הרווחה והבריאות של הכנסת.
בנובמבר 2013 התמודדה שנית בבחירות על ראשות מפלגת העבודה והפעם הפסידה בהפרש ניכר (17%) ליצחק הרצוג. בבחירות המקדימות לרשימת העבודה לכנסת ה-20 זכתה במקום הראשון ושובצה במקום השלישי ברשימת "המחנה הציוני" לכנסת. במהלך הכנסת ה-20 הייתה חברה בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הכספים.
בשנותיה בכנסת זכתה יחימוביץ' למוניטין כפרלמנטרית מצטיינת. על-אף שבמרבית השנים ישבה בספסלי האופוזיציה הייתה מעורבת בחקיקתם של כ-50 הצעות חוק פרטיות (מתוך יותר מ-300 הצעות חוק פרטיות שהגישה). בין החוקים אותם יזמה: חוק הזכות לעבודה בישיבה (נודע כ"חוק הקופאיות"), חוק להסדרת פעילותם של שדלנים (לוביסטים) בכנסת, חוק להארכת חופשת הלידה, מספר חוקים נוספים העוסקים במתן הגנה וזכויות לעובדים וכן כמה חוקים המעניקים עדיפות לתוצרת ישראלית במכרזים ממשלתיים. מלבד מהלכי חקיקה עסקה גם בניהול מאבקים פוליטיים וציבוריים בנושאים כלכליים-חברתיים, דוגמת המאבק בהסדר שחתמה המדינה עם חברות הגז, מאבק בהכנסת שירותי שר"פ לבתי החולים ועוד.
במהלך 2016, עם פרסום הידיעות על המשא ומתן שניהל יצחק הרצוג עם ראש הממשלה בנימין נתניהו על הצטרפות העבודה לקואליציה, ביטאה יחימוביץ' ביקורת בוטה וחריפה נגד מהלכיו של הרצוג והתנהלותו מול נתניהו.
בראשית 2017 הודיעה כי בכוונתה להתמודד בבחירות לראשות ההסתדרות. על-מנת להשתתף בבחירות חתמה יחימוביץ' על הסכם שיתוף פעולה עם ח"כ איתן כבל אשר החזיק בסיעה בהסתדרות. שיתוף הפעולה הפוליטי בין השניים ופרטים שנחשפו אודותיו בתקשורת היו מוקד לביקורת פוליטית ותקשורתית קשה.
