|
|
השופטת אלשיך. מתחה ביקורת קשה [צילום: בוצ´צ´ו]
|
|
|
|
|
סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, דחתה (18.3.12) תביעה שהגיש מפרק חברת גיבור ספורט, עו"ד משה גלר, נגד מי שהיה פרקליטה של החברה ערב קריסתה, עו"ד שלמה ורטהיים. אלשיך מתחה ביקורת קשה על עצם הגשת התביעה, בצעד חריג חייבה את קופת הפירוק בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל ואף העירה ששקלה לחייב את גלר אישית בהוצאות.
ורטהיים, המתמחה בטיפול בחברות בקשיים, נתבע בידי גלר בטענה שפעל במירמה בשני עניינים: עצם גביית שכרו הייתה לטענת גלר בבחינת העדפת נושים, והוא היה אחראי לכך שמטען גרביים הועבר לשמירה בידי ספק של החברה, אשר מכר אותו ונטל לעצמו את התמורה.
לגבי הטענה הראשונה מציינת אלשיך, כי תשלום שוטף לנותן שירותים אינו נחשב כשלעצמו להעדפת נושים, אלא אם כן מדובר בכסות לתשלום חובות עבר או בתשלום מופרז המהווה מסווה להברחת נכסים. ורטהיים כאמור נשכר בידי גיבור ספורט רק סמוך לקריסתה, ולא היה לה קשר אישי או משפחתי למנהליה או בעליה. בנסיבות אלו, אומרת אלשיך, יש לקבוע כי "נסיונה של חברה להתקשר עם פרקליט שיסייע להבראתה, הינו לגיטימי, וכל עוד לא שימש מסווה לגביית חובות קודמים, הרי ששכר טירחה המשולם במסגרתו נכנס לדלת אמותיו של 'תשלום שוטף'; אי לכך, אין הוא מהווה העדפת נושים".
לגבי מטען הגרביים אומרת אלשיך, כי תביעתו של גלר הייתה מלכתחילה בעייתית ותמוהה למדי, ראשית - משום שהוא לא טרח לתבוע את מנהלי גיבור ספורט, וגם לא את הספק אשר שלשל את הכסף לכיסו שלא כדין. עוד היא מעירה, כי מדובר היה בגרביים סוג ב', והגיוני היה שמנהלי החברה יחפשו לו איחסון זול - למשל בכפרו בגליל של אותו ספק, כפי שאכן עשו. בנוסף לכך, אומרת אלשיך, טענתו של גלר אינה הגיונית מיסודה:
"מה היגיון בכך שפרקליט מסוגו של המשיב - קרי, עורך דין בעל שם ובעל משרד הנחשב מכובד - יסכן את שמו הטוב, המוניטין שלו וכיוצא באלו, וזאת בעבור... מטען גרביים סוג ב'??!!; זאת, כאשר אף לשיטת המפרק, את הרווח ממכירתן הפיק אותו ספק מן הגליל. ובמה נתייחד אותו ספק 'בר-מזל' בעיני המשיב מכל יתר ספקי החברה? מה אינטרס ומה טעם למשיב לשתף עימו פעולה בגניבת גרביים? דומה, כי כל שחסר בטיעוני המפרק, במלוא הכבוד הראוי, הייתה טענה כי המשיב שלח אי-אלו מתמחים מצוות משרדו, לסייע לספק למכור את 'השלל' בשוק...".
אלשיך מוסיפה ואומרת, כי גלר מילכד את עצמו, שכן בחלק זה של התביעה התבסס על תצהיר שלו-עצמו, "כאשר למצער חלק מהדברים נשוא התצהיר נראה בעייתי, שלא לומר קשה עד מאד להסקה מידיעה אישית". אם היה עומד על הגשת התצהיר - היה חושף את עצמו לחקירה נגדית ומסתכן בכך שבית המשפט יביע חוסר אמון בדבריו; ואילו כאשר החליט למשוך את התצהיר - "שמט למעשה את הענף העובדתי עליו יושב חלק זה של התובענה. יוצא, כי נותרנו עם תביעה בעייתית מבחינה הגיונית, נגועה כל-כולה בספקות".
לסיכום מביעה אלשיך את צערה על עצם הגשת התביעה. לדבריה, תביעה שכזו "ככל שהיא מוגשת כנגד פרקליט המשמש כבעל תפקיד, או מעורב בדרך אחרת בענייני חברה קורסת, הינה צעד חמור ביותר, אשר יש להפעילו במשורה ותוך שיקול דעת מעמיק וזהיר ביותר טרם הגשתה. תביעה שכזו, מעבר לטרדה ולסיכון הכרוך בה, מסבה לא פעם נזק כבד מעצם הגשתה, וזאת נוכח העובדה כי די בהגשתה, לעיתים, בכדי לעלות באורח ניכר את פרמיית הביטוח שמשלם הנתבע. קרי, למשיב נגרם נזק מעצם הגשת הבקשה, ואילו מגישה, לכל היותר עלול לספוג הוצאות. אי לכך, הרי שאין להקל בכך ראש, ובוודאי שאין להגיש תביעות שכאלו ביד קלה ואגב אורחא".
