השופט הנדל: לא לקבל פוליגרף בשלב מעצר

בפסיקתו של בית המשפט העליון בנושא פסלות ראיות קיימות שתי גישות, האחת חיובית והשנייה בעייתית. כך אומר (יום ד', 23.5.12) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, במושב בנושא זה בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין. הפסילה המידתית, שבאה לידי ביטוי בפסק דין יששכרוב, היא זו הנראית להנדל חיובית. מדובר במצב בו ראיה תיפסל אם הושגה בדרך בלתי חוקית, וקבלתה תפגע בצורה קשה בזכויותיו של הנאשם. "בסופו של דבר זה יוביל לכך שהמשטרה תגיע לראיות טובות יותר", העריך הנדל.

המגמה שאותה הנדל אינו רואה בחיוב, היא זו שיש לתת לראיה פסולה את המשקל המתאים בתוך מכלול הראיות המוצגות בפני בית המשפט. "אם רוצים להילחם בתופעה של הרשעות יתר, אין מנוס מלפעול לפי הכללים שבמשפט, ולא להעביר כל דבר לשיקול הדעת של השופט", קבע. "משפט פלילי הוא דבר קשה. הייתי מעדיף שאם מישהו משקר - שאפו יתארך כמו פינוקיו, אבל לא זה המצב. ודאי ששופט מפתח מיומנות, אבל צריך לפעול לפי הכללים כדי למנוע הרשעות שווא, וגם לא לקבל ראיות מדעיות בלי שהיא עומדת בכל הכללים". בהקשר זה העיר הנדל, כי בניגוד לכמה מעמיתיו - הוא אינו סבור שניתן לקבל פוליגרף בשלב המעצר.

הנדל נשאל בידי News1, האם לא ייתכנו מקרים בהם בשל תקנת הציבור יהיה צורך להגמיש את הכללים לזמנים או לנושאים מסוימים. הוא השיב, כי הכללים נועדו להגן על האדם החלש ביותר בחברה, וכי אם תתחיל הגמשה שלהם - הם עלולים להיפרץ לחלוטין.


בלי התלבטות ערכית של הסניגור


עו"ד ששי גז אמר כי אין לו כל התלבטות ערכית כאשר עליו לתקוף ראיה אמיתית רק בשל פסלות בדרך בה הושגה. "הסניגור עומד לבד מול הכוח של המדינה, כמו שאמר לי פעם לקוח: איך לא אהיה פרנואיד, כאשר כתוב פה שמדינת ישראל נגדי. אנחנו צריכים לעשות הכל עבור הלקוח, בלי לעסוק בשאלות ערכיות ובלי לשאול אם הוא אשם או לא". לדברי גז, הביטוי האמיתי של הדמוקרטיה הוא ידיעתו של האדם שלא יישלח לכלא על לא עוול בכפו.

הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר, ציין לחיוב את התפתחות הפסיקה בעליון מאז פסק דין יששכרוב, ואמר שהביקורת של סניגורים ואקדמאים על אותו פסק דין היו מוקדמות מדי ומוגזמות מדי. לעומת זאת, אמר ספיר, הוא מודאג מכך שהמדינה למעשה מתעלמת מהלכות שקובע בית המשפט העליון. כך למשל, אמר, למרות הפסיקה - רק מתי מעט זוכים לממש את זכות ההיוועצות עם עו"ד לפני חקירתו. דוגמה נוספת: השימוש במדובבים, שלטענתו יוצר חשש כבד להרשעות שווא. לדברי ספיר, יש גם להגביל את השימוש בתחבולות חקירה כגון העלאת טענות שקריות בפני החשוד, שלעיתים מחוזקות בידי מדובבים. "המשטרה כמעט לא יוצאת מחדר החקירות כדי למצוא ראיות אובייקטיביות, אלא מתמקדת בניסיון למצוא ראיות מפיו של החשוד", טען.

מנכ"ל משרד המשפטים, ד"ר גיא רוטקופף, אמר ששוטר שיגיד את כל האמת - הוא אולי ישר, אבל טיפש. "אני לא רוצה שהשוטרים יגידו לחשוד את כל האמת. הם לא צריכים לשקר, אבל הם יכולים לזרוק לשיחה משהו כמו 'אתה לא מספיק זהיר, אתה משאיר סיגריות בשטח'. זה לא כל כך רע לרמוז שיש עוד ראיות שלא חושפים, וזה לא רע אם מדי פעם נרשיע אנס או רוצח". עוד אמר רוטקופף, כי הוא מסכים שיש לתעד כל חקירה, באומרו שהדבר יסייע בסופו של דבר לרשויות החקירה במשפטי זוטא.


"לא להקצין את הטענות נגד רשויות החקירה"


עו"ד אבי חימי טען, שפס"ד יששכרוב הוא המצבה של פסלות הראיות, משום ששורה של קשיים אחרים ניצבים בפני הסניגורים, כגון האיסור לחקור מתלוננת בעבירות מין על עברה המיני, או משום ששוטר מתחפש לרב ומשמש כמדובב, או משום שהחוקר לא הבהיר לחשוד את זכויותיו. לדעת חימי, אין להותיר את בידי בית המשפט את ההחלטה האם לקבל ראיה, משום ש"רוב השופטים צמחו בפרקליטות והם חושבים כמו תובעים", אלא לקבוע כללים ברורים מתי ייפסלו ראיות, בדומה לאלו הקיימים בארה"ב - למרות ש"בתי המשפט יפחדו לקבוע זאת".

רוטקופף אמר בתגובה: "לחשוב כמו תובעים - זה ממש לא רע. ברוב התיקים לא מוגשים כתבי אישום. הם הופכים אבן על אבן כדי למצוא ראיות מזכות". גז העיר: "הם הופכים את האבנים על החשודים". רוטקופף המשיך באומרו, שרוב השופטים כיום אינם משורות התביעה, ולהיות תובע פירושו לדעת גם מתי לא להגיש כתב אישום.

עו"ד נבות תל-צור אמר כי החקיקה בשנים האחרונות פגעה בזכויותיהם של נחקרים, בנימוק של הצורך להילחם בפשיעה הגואה, ולכן יש חשיבות רבה לדבריו של הנדל. לדברי תל-צור, הוא מייעץ ללקוחותיו לשמור על זכות השתיקה בכל מקרה בו מופרת זכות ההיוועצות שלו, שכן זהו הנשק היחיד שלו מול חוקריו. הוא צופה, כי זכות השתיקה עומדת להתחזק משום שהיא נגזרת מן הזכות לפרטיות - בדיוק כמו שאין לחפש בגופו וברכושו של אדם ללא הסכמתו.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גלעד נויטל, אמר כי השופטים קובעים אשמה רק על-פי ראיות ולא על-פי טקטיקות או כרסום בזכויותיו של הנאשם. "יש התפתחות פסיקתית בנושא פסלות הראיות, וטוב שכך. יש משמעות עצומה לפסיקה של העליון: פסילה של ראיית דנ"א, הזכות לסרב לחיפוש, ראיית כל שלב ראייתי בפני עצמו". מצד שני, הדגיש נויטל, אין להקצין את הטענות כנגד רשויות החקירה, שכן המחוקק ובית המשפט העליון נתנו להן כלים לגיטימיים. "ושכחתי עוד פרט קטן: בתי המשפט פתוחים והסניגור יכול לטעון הכל", הוסיף נויטל.