הממשלה תקבע: תקציב דו-שנתי יהפוך לקבוע

בניגוד לשנים האחרונות, בכוונת הממשלה לאשר בישיבתה ביום ראשון הקרוב (24.6.12) הצעה להחלטה על תקציב מדינה חד-שנתי לשנת הכספים הקרובה, שנת 2013. כידוע, בצמדי השנים 2009-2010 ו-2011-2012 הוחל תקציב דו-שנתי.

עם זאת, ובמקביל, מתכוונת הממשלה להטיל על שר האוצר ושר המשפטים להפיץ ביניהם תזכיר חוק לתיקון מספר חוקי יסוד, אשר יאפשרו החל משנת 2014 להחיל בישראל תקציב-דו שנתי כהסדר קבע (ההסדרים בשנים האחרונות היו הסדרי הוראת שעה). זאת, למעט במקרים של בחירות לפני תום שנת התקציב הראשונה או במקרים בהם קבעו הממשלה והכנסת כי חל מצב חריג המונע קביעה סבירה של תחזיות לגבי פרמטרים כלכליים עתידיים ורחוקים יותר.

המעבר לתקציב דו-שנתי קבוע דורש שינוי של "חוק-יסוד: הכנסת" ו"חוק יסוד: משק המדינה". כמו-כן, נדרש שינוי של חוק יסודות התקציב.

הניסיון המצטבר שנצבר בשנות הניסיון של החלת התקציב הדו-שנתי העלה, לדעת האוצר, כי היתרונות במעבר לתקציב מסוג זה כדרך קבע עולים על החסרונות הגלומים בו.

בין השאר, נטען, כי תקציב דו-שנתי יוצר פרופורציות הגיוניות יותר בין שלבי התכנון לשלבי הביצוע. כלומר, מעבר ממצב שבו חלק גדול מזמנה של הממשלה מוקדש לעיסוק בתכנון התקציב לשנה העוקבת, למצב שבו רוב זמנה של הממשלה מוקדש לביצוע. כמו, נטען באוצר, תקציב דו-שנתי יוצר ודאות גדולה יותר לממשלה ולמשק, המשפיעה לטובה עם על יכולת העבודה של גופים לא ממשלתיים העובדים מול משרדי הממשלה או הנתמכים על ידה.

עוד קובעים באוצר כי תכנון תקציבי מפורט לשנתיים מגביר את האמינות הפיסקלית הן כלפי גורמים בסקטור העסקי במשק והן כלפי גורמים חיצוניים בינלאומיים.

באוצר ציינו כי המנכ"לים של משרדי הממשלה שנשאלו בנושא, הדגישו כי בפועל התקציב הדו-שנתי חייב אותם לתיכנון ולהיערכות לטווח ארוך יחסית, וכלי לתהליך התכנוני תועלות נלוות שיש להן ערך לכלל המערכת: מחשבה צופת תהליכים עתידיים, גיבוש מדדי תפוקה ותוצאה, סדר בתהליכי ההתארגנות המשרדיים ועוד. בנוסף, צוין, ניתנה להנהגת תקציב דו-שנתי בישראל תמיכתם של גורמים כלכליים עולמיים, כדוגמת ה-OECD וקרן המטבע הבינלאומית.

בצד החסרונות המעטים, קובעים באוצר כי תקציב דו-שנתי יוצר קושי בקביעת תחזיות ואומדנים לצורך בניית התקציב, הן בצד הוצאות הממשלה והן בצד ההכנסות. טעויות בתחזית התקציב עלולות להקשות על הממשלה במימון הגירעון התקציבי, במידה וקיים מחסור בהכנסות, ובכך להגדיל את עלויות המימון שלה.