משפטו של
גואל רצון מתקרב לסיומו. כך עולה מהחלטתו (יום ד', 19.9.12) של בית המשפט העליון, להאריך שוב בשלושה חודשים את מעצרו של רצון, המואשם בהתעללות ארוכת שנים בשורה של נשים עימן חי ובילדיו. משפטו של רצון מתנהל בדלתיים סגורות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, והחלטת העליון מהווה צוהר נדיר לקצב התקדמותו.
סעיפי האישום המיוחסים לרצון הם החזקה בתנאי עבדות, אינוס בנסיבות מחמירות, עבירות מין במשפחה, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, אינוס, מעשה סדום, מעשים מגונים, מעשים מגונים בבת משפחה, בעילה אסורה בהסכמה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
באפריל 2010 נעצר רצון עד תום ההליכים נגדו, ומאז הוארך מעצרו שמונה פעמים, בשלושה חודשים כל פעם. מאחר שהמשפט טרם הסתיים, ביקשה המדינה להאריך את המעצר בשלושה חודשים נוספים. המדינה נימקה את בקשתה במסוכנותו של רצון כפי שהיא עולה מכתב האישום נגדו, ובחשש שיימלט לנוכח העונש החמור הצפוי לו אם יורשע. נימוק נוסף היה, כי האימה שהטיל רצון על נשותיו וילדיו נותנת את אותותיה גם כיום, וכי במצב השברירי בו הם נתונים, קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו יביא לערעור מצבם הנפשי.
השופטת
אסתר חיות נענתה לבקשה תוך שהיא מציינת, כי עד כה התקיימו 47 ישיבות הוכחות, וכי פרשת ההגנה צפויה להסתיים בתום שני המועדים הקרובים - בסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר. מאידך-גיסא טען רצון, כי הסיכומים לא יסתיימו בשלושת החודשים הנוספים, וכי עדויות נשותיו וילדיו כבר הסתיימו ואין בסיס לחשש מפניו.
חיות אומרת: "במקרה שלפנינו בחינת השיקולים כולם מחייבת את המשך מעצרו של המשיב. זאת נוכח מסוכנותו המופלגת הנלמדת מן המעשים הקשים ומעוררי הפלצות המיוחסים לו בכתב האישום, ובהינתן תפיסת העולם המעוותת והשיטתית אשר בה ניהל לכאורה את חייו כמתואר בכתב האישום. העובדה כי הנשים שנפגעו עד כה ממעשיו כבר העידו, אין בה בעיני כדי להקהות את מסוכנותו כלפי ציבור הנשים בכללותו והיא אינה מאיינת את החשש כי הוא עלול להשפיע על אלה שכבר העידו ולפגוע בהן".
