"מהרגלו לָרוב לומר אמת, מתבלבל כשמשקר" - כך כתב עד המדינה בפרשת
הולילנד, ש"ד, בהתייחסו ליזם
הלל צ'רני. סניגורו של צ'רני, עו"ד
גיורא אדרת, הציג (יום ה', 20.9.12) לש"ד את המסמך, והלה אישר שכתב אותו לקראת עדותו במשטרה. קודם לכן אמר ש"ד, כי מי שיאמר שצ'רני אינו יודע לשקר - כנראה אינו מכיר את צ'רני. הוא גם טען, כי צ'רני שיקר לשלטונות המס בארה"ב בנוגע לשווי הקרקעות שבבעלותו.
לטענת ש"ד, בתו פעלה על דעת עצמה כאשר ביקשה מצ'רני 300,000 שקל כדי לכסות צ'ק שנתן למס הכנסה, אם כי אישר שידע שהכסף אכן הגיע מצ'רני. "אבל גם צ'רני ידע, כי אמרתי לו, שאם הצ'ק למס הכנסה חוזר, אני אפוצץ במשטרה את כל הנושא", הוסיף. לדבריו, בתחילת 2008 הציע צ'רני לעו"ד אהוד גינדס (בא-כוחו דאז של ש"ד), כי אם מרשו ישמור על "שקט תעשייתי" כלשונו - יהיה מוכן להעסיק אותו במספר פרויקטים.
אדרת עמד על כך שזכויות הבנייה המקוריות במתחם הולילנד היו בשטח של 25,000 מ"ר, וכי ש"ד אמר לחוקרים שזכויות הבנייה הוגדלו ב-1,200% לכ-320,000 מ"ר. לדבריו, ש"ד לא טרח לומר לחוקרים ש-25,000 המ"ר הראשונים לא מיצו את זכויות הבנייה, אך ש"ד טען שאמר להם שניתן היה לבנות עד 500%-600%. (כלומר: לגישת ש"ד, הוועדה המחוזית אישרה בנייה כפולה מהמקובל - א.ל).
"הפחים האלה נגמרו"
ש"ד טען, כי זכויות הבנייה בפועל היו אפס והתפרץ על אדרת: "אתה כעורך דין שעוסק במקרקעין יודע שכל זמן שאין תב"ע, אין לך שום זכויות!" הוא כינה את אדרת "שקרן", ואדרת הגיב בכעס: "אין לי סבלנות יותר לשמוע את המנטרות שלך". ש"ד סירב לומר איזה חלק מהשטח הופקע לצורכי ציבור, בציינו שאינו זוכר וברצונו להתבונן בתשריט. אדרת: "אתה זוכר מה נאמר בפגישה ב-1994 ואת זה אתה לא זוכר". ש"ד: "אני לא אפול שוב בצורה אידיוטית בפח הזה, שאחר כך תגיד לי שזה 10 מטר יותר או פחות. הפחים האלה נגמרו. אני רוצה לבדוק".
אדרת וש"ד התעמתו ארוכות בשאלת אחוזי הבנייה בהולילנד, תוך שמטרתו של אדרת היא להראות שהאחוזים שאושרו בהולילנד לא היו כה גבוהים כפי שטען ש"ד. אדרת טען, כי למעשה אושרו בפרויקט רק 278%, בעוד בשכונת רמת שרת הסמוכה אושרו כ-250%. ש"ד השיב: "אתה מכניס שטחים ציבוריים, אתה מכניס מלונאות עם דיור". אדרת: "נביא מומחה שיראה איך זרית חול בעיני פרקליט המדינה והפרקליטות והמשטרה עם כל החישובים שלך".
השופט
דוד רוזן: "עמדת התביעה היא שאחוזי הבנייה הוגדלו בצורה שהייתה חסרת תקדים. עכשיו מראה לך הסניגור, שאחוזי הבנייה היו די דומים לשכונה סמוכה ואין לך תשובה לזה". ש"ד: "אני בכלל לא מסכים לצורת החישוב של הסניגור, שהוריד את השטחים הפנויים. הבטחתי שביום ראשון ב-08:30 יהיו כאן כל הטבלאות ואראה שאלו היו 500%-600% כפי שטענתי כל הזמן. ברמת שרת זה היה 200%-250%". לדבריו, בירושלים היו מקובלים באותה עת אחוזי בנייה נמוכים בהרבה מכפי שאושרו בהולילנד - אם כי אישר, שאינו יודע מה היו אחוזי הבנייה בפרויקטים גדולים אחרים שנבנו באותה עת בעיר.
"גדל כמו אמבה"
אדרת טען, כי לעיריית ירושלים היה אינטרס לבנות מלונאות ודיור במתחם הולילנד, בלא כל קשר לתשלומי השוחד הנטענים לבכיריה. הוא אמר, כי העירייה ביקשה עד סוף שנות ה-90 לבנות בתי מלון בשל התחזיות ל"בום" בתיירות, ולאחר מכן ביקשה להאיץ את הבנייה למגורים. אדרת הוסיף, כי לעירייה היה גם אינטרס לקדם את המתחם משום שקיבלה היטל השבחה - בעוד המתחם הגדול האחר שנותר פנוי בעיר, ארמון הנציב, היה בבעלות המינהל שאינו משלם היטל השבחה. ש"ד השיב, כי בלא השוחד ייתכן שהאינטרס היה גדול פחות, וכי את בתי המלון ניתן היה לבנות גם ללא שוחד.
אדרת הקריא מהודעותיהם במשטרה של מי שהיו מהנדס העיר ירושלים, אורי בן-אשר, ומתכנן המחוז, פסקואל ברויד, לפיהן תמכו עקרונית בתוכנית המקורית של הפרויקט (מלונאות ודיור). ש"ד השיב, כי בן-אשר לא התייחס להיקף הבנייה למגורים, וכי גם ברויד התייחס לבניית המלון בשלב הראשון ולא דובר על מספר הדירות שאושרו לבסוף. לדברי ש"ד, ברויד הושפע בידי יו"ר הוועדה המחוזית, מתי חוטה, אשר לטענתו קיבל שוחד של 350,000 דולר. "רק לתב"ע ג' [המקורית] היו עשר תוכניות, ומתוכנית לתוכנית זה גדל כמו אמבה, ואני לא יודע מה ברויד הכיר או לא הכיר", הוסיף.
עוד טען ש"ד, כי אישור תב"ע ג' בתוך חמש שנים היה "סופר מהיר" בהתחשב בהיקפה של התוכנית, במיוחד בהתחשב בכך שהיא נדונה שנה וחצי במועצה הארצית - יותר מכפי שצפו היזמים. הוא הביא לדוגמה את פרויקט עמק הצבאים, שנדון עשר שנים בוועדה המקומית לפני שהובא לוועדה המחוזית ולא אושר בסופו של דבר. לעומת זאת טען אדרת, כי תוכנית ימק"א אושרה בתוך שנתיים וחצי, אך ש"ד השיב שמדובר בתוכנית קטנה בהרבה.