בג"ץ דחה (יום ב', 19.11.12) כצפוי את העתירות שביקשו לחייב את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפטר את השרים אלי ישי ויובל שטייניץ בעקבות מסקנות מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, על אחריותם לאסון הכרמל.

לינדנשטראוס הטיל על שטייניץ וישי, שרי האוצר והפנים, אחריות מיוחדת משום שלשיטתו לא פעלו כדי להעמיד לרשות שירותי הכבאות את האמצעים שהיו דרושים להם. שטייניץ היתנה את מתן התקציבים בביצוע רפורמה מקיפה בשירותי הכבאות, וישי לא עמד בתקיפות מספיקה על הצורך בקבלתם של תקציבים אלו - קבע לינדנשטראוס. עם זאת, הוא הדגיש שאינו ממליץ על צעדים אישיים בעניינם של השניים, באומרו שמדובר בתחום המסור לשיקול דעתם של הממשלה והכנסת.

את העתירות לבג"ץ הגישו התנועה לאיכות השלטון, תנועת אומ"ץ, דני רוזן (בן-זוגה של ניצב אהובה תומר ז"ל), כרמית מלינה (אלמנתו של סנ"צ איציק מלינה ז"ל) ניצב בדימוס זאב אבן-חן ורב-פקד עמית קליין (אביה ובעלה של מישר טופז אבן-חן קליין ז"ל). את פסק הדין כתב השופט עוזי פוגלמן, בהסכמת המשנה לנשיא מרים נאור והשופט אורי שהם.

פוגלמן אומר, כי לראש הממשלה יש סמכות מיוחדת במינה בקביעת הרכבה של ממשלתו, ויש לו מתחם רחב במיוחד של שיקול דעת בנושא זה. "משיקול הדעת הרחב של ראש הממשלה בהפעלת סמכותו להעביר שר מכהונתו, נגזר היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בהחלטותיו בנדון", הוא מוסיף. "הביקורת השיפוטית היא צרה באופייה בשל הקשת הרחבה של שיקולים שרשאי ראש הממשלה להביא בחשבון במסגרת שיקול הדעת המסור לו בהחלטה על העברה מכהונה".

פוגלמן מזכיר, כי בית המשפט העליון קבע בעבר שראש הממשלה חייב להעביר שר מכהונתו רק כאשר הוגש נגד אותו שר כתב אישום בעבירות שיש עימן קלון. עוד נקבע בעבר, כי "הנסיבות שבהן ימצא בית המשפט, כי אין מנוס אלא להורות לראש-הממשלה להעביר שר מכהונתו, על-אף שהאחרון לא הורשע ולא הוגש כנגדו כתב אישום, הן חריגות וקיצוניות". קיים הבדל גדול מאוד בין מצב בו שר מואשם בפלילים לבין אסון הכרמל, קובע פוגלמן:

"ההחלטה אם להעביר שר מכהונתו מטעמים מקצועיים - גם אם נניח כי הוא כשל בתפקידו - ניצבת בלב סמכותו של ראש הממשלה כחלק מהפררוגטיבה שלו בניהול הממשלה. נוכח שיקול הדעת הרחב המסור לראש הממשלה בהחלטה אם להעביר שר מכהונתו, ומגוון השיקולים שהוא רשאי לשקול בנדון, קשה להלום מצב שבו בית משפט זה יתערב בהחלטה מעין זו".

עוד אומר פוגלמן, כי נתניהו סבר שהדרך הראויה להתמודד עם הכשלים עליהם הצביע לינדנשטראוס הייתה בתיקון הליקויים, והמדינה הצביעה על שורה ארוכה של פעולות שנעשו בתחום זה. "על כן, אין לומר כי הדוח לא נשקל וכי מסקנותיו לא הופנמו", הוא קובע.

פוגלמן מסיים באומרו: "מצאנו כי אין עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת ראש הממשלה שלא להעביר את השרים מכהונתם, על-רקע ממצאי דוח המבקר והמלצותיו. הדגשנו כי אין בהכרעתנו זו משום נקיטת עמדה ביחס למשמעויות הציבוריות שנושא עימו דוח המבקר, על ממצאיו והמלצותיו. הכרעתנו בעתירות דנן היא במישור הדין וההלכה הפסוקה. ההכרעה השיפוטית לחוד, ומשפט הציבור לחוד".