|
ג'ובראן. הנחת יסוד ויישומה
|
|
|
|
|
"מקום בו עסקינן באסיר חוזר, אשר ניצל לרעה בעבר את תוכניות השיקום בכדי להשתחרר מבית הכלא ולשוב לסורו, ומקום בו העבירות בגינן הורשע הנאשם עבירות חמורות הן, ראוי שהרף בו יהיה על האסיר לעמוד כדי שינוכה שליש מעונשו יהיה גבוה במיוחד". כך קובע (יום ו', 18.1.13) שופט בית המשפט העליון,
סלים ג'ובראן.
לדברי ג'ובראן, "הנחת המוצא לעניין בחינת השחרור המוקדם צריכה להיות כי ההחלטה תינתן רק על בסיס מידע שהצטבר לאחר מתן גזר הדין. זאת, שכן גזר הדין עצמו משקף את עמדת בית המשפט באשר למשקל הראוי שיש לתת לכלל השיקולים הרלוונטיים שהתקיימו טרם נתינתו, לרבות עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו בתקופות מאסר קודמות".
הנחת יסוד זו תקפה גם לגבי אסירים חוזרים, אומר ג'ובראן, אך כאן באה ההסתייגות בנוגע למי שניצל לרעה בעבר את שחרורו המוקדם. ג'ובראן דחה את בקשתו לוטפי זאהדה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, אשר קיבל את עמדת המדינה וביטל את שחרורו המוקדם. מעבר לקביעה שאין מדובר במקרה נדיר המצדיק דיון בגלגול שלישי, אומר ג'ובראן:
"המבקש קיבל בעבר מספר הזדמנויות להשתקם ולחדול מדרכו העבריינית. בשתי הפעמים האחרונות בהן שוחרר, מאסרו קוצר והוא יצא לחופשי בשחרור מוקדם. כפי שעולה מתגובת המשיב, לא רק שהמבקש לא השתקם אלא הוא חזר וביצע עבירות פליליות, בפעם האחרונה בחלוף חודש בלבד מיום שחרורו. אמנם, המבקש נמצא מאחורי סורג ובריח קרוב לעשור ונדמה כי חל בו שינוי חיובי, אך לא שוכנעתי כי, בהתחשב בנסיבות המקרה, עמד המבקש בנטל המוגבר הרובץ לפתחו להוכיח שאינו מסוכן לציבור". את זאהדה ייצג עו"ד אלי פוקסברומר, ואת המדינה - עו"ד אודי איתן.