"חוקרי משטרה מסדרים את בית המשפט"

עוה"ד אבי חימי ורחל תורן טוענים, כי הקשחת התנאים לערעור בגלגול שלישי בתחום המעצרים, היא טעות הפוגעת באפשרות לבחינה נוספת של התיקים. לדברי תורן, מדובר גם בפגיעה בזכויות החוקתיות של הנאשמים. הם דיברו בכנס לשכת עורכי הדין (יום ב', 27.5.13).

עו"ד אבי לביא אמר, כי מעצר שווא גורם לשריטה קשה שלעיתים אפילו כדורים פסיכיאטריים אינם יכולים לרפא. לטענתו, לעיתים דמם של אישי ציבור נשפך בצורה קלה יותר באמצעות מעצרים, כאשר המטרה היא רק לנסות ולהוציא מהם הודאות. "חקירה יעילה יכולה להיעשות גם בלי מעצר", הוסיף.

גם לביא תקף את חוסר האפשרות לערער לעליון, במיוחד כאשר מדובר במעצרים עד תום ההליכים, ואמר שהעומס בעליון אינו מצדיק מצב זה. "דווקא השקט השורר בבית המשפט העליון יכול לאפשר לשופטים להבחין בראיה חשובה שלא ראו בשלום ובמחוזי", אמר לביא. "בחיי אדם בית המשפט העליון צריך לעסוק גם בלא בקשת רשות ערעור מיוחדת".


רק אחוזים בודדים מואשמים


עו"ד ירום הלוי קרא לשופטי בית המשפט העליון לשחרר תמיד נאשמים לחלופת מעצר, כאשר ברור שלא ניתן יהיה לסיים את הדיון בהארכת המעצר המבוקשת. לדברי הלוי, לעיתים קרובות מדי עושים חוקרי משטרה שימוש לא ראוי בסמכות המעצר למטרות פסולות. כך, למשל, קורה שרעייתו של חשוד נעצרת ללא כל עילה כדי לאלץ אותו לוותר על זכות השתיקה. "בית המשפט לא יודע זה שהמצב, כי מסדרים אותו. רושמים בדוח הסודי, שאנחנו לא רואים אותו, שהיא חשודה בשיבוש כי עשתה כך וכך", האשים הלוי.

עו"ד אבי עמירם עמד על כך שעשרות אלפי בני אדם נעצרים מדי שנה, ורק אחוזים בודדים מהם עומדים לדין. "מעולם לא שמעתי איך מפחיתים את כמות המעצרים ואיך מורידים את הפער האבסורדי הזה. חוקרים מאמינים שמעצר הוא כלי חקירתי, שאפשר לחלוב כמעט כל ראיה ממי שבמעצר, כי זה כרוך בכליאה בתוך מדמנה פיזית ונפשית. לכן הם מנצלים אותו כלאחר יד, מבלי לתת את הדעת על תוצאות קשות ביותר שיכולות להיות. יש אנשים שלא נרדמים שש שנים אחרי חמישה ימים במעצר", הוסיף עמירם.

פרופ' אורן גזל-אייל מאוניברסיטת חיפה גילה, כי ועדת דורנר לבחינת נושא המעצרים עשויה להמליץ לשקול את גורם השיקום כבר בשלב המעצר עד תום ההליכים. גזל-אייל הוא רכז הוועדה, ולדבריו הוא מקווה שאכן תינתן המלצה כזו. כיום שיקול זה אינו מופעל כלל במעצריהם של בוגרים אלא רק במעצריהם של קטינים. עוד אמר, כי מי שרוצה לצמצם את מספר המעצרים, חייב לתת למשטרה כלי חקירה חילופיים שיהיו פשוטים באותה מידה, כגון הקלה בביצוע האזנות סתר.

עוד אמר גזל-אייל, כי כמעט תמיד מי שנעצר עד תום ההליכים - נדון למאסר בפועל אם הוא מורשע בסופו של דבר. בבדיקת ענייניהם של שוהים בלתי חוקיים מצא גזל-אייל, כי עונשיהם תמיד יהיו ארוכים יותר מאשר תקופות מעצרם, דבר המלמד שאורך המעצר הוא אקראי לגמרי. "מי שנעצר הם לרוב החלשים שקשה להם להראות חלופות", הוסיף.