בתי הקולנוע הם צדדים להסדר כובל בכל הנוגע לגביית העמלה בגין הזמנה מקוונת ואלמלא ההסדר הכובל העמלה לא הייתה קיימת כלל. כך נטען בבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד רשתות בתי הקולנוע סינמה סיטי, יס פלנט, גלובוס מקס ולב.

לטענת המבקש, עידן אור, תושב הוד השרון, הוא נוהג מפעם לפעם לרכוש כרטיסים לסרטים המוצגים בבתי הקולנוע המנוהלים על-ידי הנתבעים באמצעות אתרי האינטרנט המופעלים על ידם. כל זאת תמורת עמלות שסכומיהן נעים בין 3.90 שקל ל-4.50 שקל.

לדברי המבקש, גביית העמלה נוגדת את הנוהג המקובל המשקף את ציפיות הצרכנים, לפיו ביצוע עסקה באינטרנט מזכה בתנאים עדיפים על פני רכישה פיזית במקום העסק ולכל הפחות בתנאים שווים. אולם כאשר חברות רבות מתחרות מקבלות החלטה דומה לגביית עמלות שאין לה אח ורע בענפי מסחר אחרים, יש בכך ראיה כבדת משקל לקיומו של הסדר כובל.

המבקש סבור כי אין בסיס לגביית עמלה בגין עסקה מקוונת מאחר שהגידול בשיעור ההזמנות המקוונות הינו אינטרס עסקי של הנתבעים. לטענתו, הנתבעים הם צדדים להסדר כובל בכל הנוגע לעצם גביית העמלה ו/או גובהה.

לדברי המבקש, הבסיס הראייתי לקיומו של הסדר נעוץ בעובדת היות בתי הקולנוע קשורים יחדיו באמצעות משווק משותף חברת טיקט-נט המנהלת את אתר "וואלה! שופס כרטיסים", לפיו אתרי אינטרנט שונים מפרסמים ו/או משווקים את סרטי הקולנוע ובתמורה מקבלים נתח מן העמלה.

לטענת המבקש, העמלה או חלק ממנה הם למעשה עמלת הפצה/שיווק ועובדה זו מונעת תחרות אמיתית בין בתי הקולנוע בכל הקשור לגביית העמלה ו/או גובהה ולמעשה קושרת אותם בהסדר כובל.

המבקש סבור כי גביית עמלה לביצוע עסקה מקוונת הינה ראיה חותכת להיעדר תחרות ולקיומו של הסדר כובל. לדבריו, ההסבר של הנתבעים לפיו העמלה נועדה לכסות עלויות אינו אמת הואיל ועלויות לביצוע הזמנה מקוונת נמוכות מהעלויות הכרוכות בתפעול קופות הקולנוע.

אשר על כן מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים בהשבת סכומי העמלות. סכום התביעה המצרפי מוערך ב-67.2 מיליון שקל, בהנחה כי מדי שנה נמכרים באמצעות האינטרנט 2.4 מיליון כרטיסים לבתי הקולנוע שבניהול הנתבעים ובהנחה כי גובה העמלה הממוצעת הינו 4 שקלים לכרטיס.