במצב המשפטי הקיים מחויבת הרשות המקומית במתן פטור מארנונה לחייל המחזיק בדירה, ואחת היא אם הוא מחזיק בדירה לבדו או עם אחרים, בין אם בני משפחתו, שותפים או בכל קונסטלציה אחרת, וככל שהרשות אינה מקיימת את חובתה לתת פטור מארנונה בנסיבות אלה, הרי שהיא עוברת על החוק. כך נטען בעתירה שהוגשה על-ידי בני הזוג משה ותחיה שקד ובניהם עופר ויניב השוכרים יחדיו נכס בתל אביב מאז יולי 2012.
בעתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב נאמר כי במועד תחילת השכירות היה העותר יניב שקד חייל בשירות חובה והעירייה אישרה לבני המשפחה פטור חלקי מארנונה על שליש משטח המושכר ( כ-55 מ"ר).
למעלה משנה לאחר מתן הפטור נשלחה לעותרים הודעה על פיה ההנחה ניתנה "בטעות" וכי "הנחה לחייל בשירות חובה מיועדת לחיילים המתגוררים בנכס לבד ולא עם ההורה". לפיכך נדרשו העותרים לשלם את הפרשי הארנונה לתקופה האמורה בסכום של למעלה מ-6000 שקלים.
לדברי העותרים הפטור הקבוע בחוק פטור חיילים הינו ברור ופשוט ואין לקרוא לתוכו חריגים ותנאים שלא בא זכרם בדין עצמו. בעתירה נאמר כי החוק מקנה פטור מלא מארנונה לחייל חובה עד לשטח של 70 מ"ר ואף מגדיל את הפטור ל-90 מ"ר עבור חייל הגר עם בני משפחתו ועל העירייה להעניק פטור זה לכל חייל חובה המחזיק בנכס.
לדברי העותרים באמצעות עו"ד שגיא אגמון הם היו זכאים לקבל פטור עד לשטח של 70 מ"ר ולא 55 מ"ר בלבד כפי שקיבלו בפועל. לטענתם העירייה אינה יכולה לבטל רטרואקטיבית אחרי למעלה משנה את הפטור אשר העניקה, וקל וחומר כאשר לא התקיים שינוי נסיבות כלשהו ומלוא המידע הרלוונטי עמד בפני העירייה בעת שהפטור ניתן ביולי 2002.
לדברי העותרים המדובר במקרה הנדון בחיוב ארנונה שלא כדין, וכי הנפגעת ממדיניותה השגויה של העירייה היא דווקא אחת האוכלוסיות החלשות והנזקקות ביותר- חיילי החובה בצה"ל ובני משפחותיהם התומכים בהם. בנוסף, העוול האמור אינו ייחודי לעותרים אלא לקבוצה נרחבת.
אשר על כן מתבקש בית המשפט להורות לעירייה להעניק לעותרים את הפטור המגיע להם על-פי דין ביחס לתקופה שבין יולי 2012 לנובמבר 2013, ובנוסף להורות לעירייה בצו ביניים לחדול מנקיטת הליכי גבייה ביחס לחוב שבמחלוקת, ולבטל כל צעד אשר ננקט עד כה, וזאת עד להכרעת בית המשפט בעתירה.
