היום חמישה ימים לעומר

השבוע הסיבונו לסדר וסיפרנו ביציאת מצרים. מי האיש שהוציאנו ממצרים? אסור לומר. זה סוד. סוד ידוע, סוד מוכר, שמור כדת משה וישראל, אבל עדיין סודי, וכל המרבה בסיפור יציאת מצרים מבלי להזכיר מי הוציאנו ממצרים הרי זה משובח.

כמו פרחים מושכים נחילי דבורים או כמו שביצה מושכת יתושים ככה ימי חג מביאים אתם "מבצעים" אשר מכסים את המבושות של רשתות המזון, ועמותות של "שנור" אשר חושפות את ערוות השלטון. הדוח של מבקר המדינה לקראת פסח על ממדי העוני בישראל, עשה, כמובן, כותרות.אבל המציאות ידועה זה מכבר. במדינה שלנו, המחולקת בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם, גם חגים כמו פסח הם תזכורת לפער הזה. בשעה שהמבצעים ממסחרים את החג לאלה שיכולים לרכוש את המצרכים "במבצע", הם חושפים את תהומות העוני. העוני עומד בתור אצל העמותות.

מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון.

כשטוענים היום שהאיום האירני מהווה ניסיון להשמיד את היהודים, ממש כמו בזמן היטלר, יש המגיבים על כך שהייתה אומנם שואה נוראה אחת בהיסטוריה של העולם, שלא הייתה כמוה מעולם וגם אין סיכוי שתהיה כמוה, ולכן גם אסור ואי-אפשר להשוות אותה לשום דבר אחר, גם לא לאיומי ההשמדה מצד אירן או מצד שליחיה ובנות בריתה המקיפים את ישראל.

מן הראוי לבחון האם כל הקולות של עם ישראל, כולל קולן של נשים, בא לידי ביטוי בהגדה של פסח. ההגדה היא סיפור נפלא של סיפור הזיכרון ההיסטורי, שנבנה נדבך אחר נדבך בסיפור הגיבוש והמעבר שלנו ממשפחה לעם.