עו"ד והבי סמיר הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על חומרת עונשו המשמעתי בעקבות הרשעתו בעבירות של שליחת יד בכספי הלקוח, אי-מתן דוח כספי ללקוח, אי-שמירת כבוד מקצוע עריכת הדין, והפרת חובת הנאמנות כלפי הלקוח.
עו"ד סמיר נדון בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין לעונש של השעיה בפועל ממקצוע עריכת הדין לתקופה של 3 שנים, השעיה על תנאי ל-3 שנים, פיצוי כספי למתלוננת נגדו בסך 5000 שקלים ותשלום הוצאות ללשכת עורכי הדין בסך 1000 שקלים.
על-פי הכרעת הדין, הנאשם קיבל על עצמו לייצג קטין בתביעה שהגיש באמצעות אמו כנגד חברת הביטוח הראל בגין תאונת דרכים. ואולם הוא התחמק מהורי הקטין והציג בפניהם מצג שווא לפיו התביעה בטיפול עד שלבסוף הפסיק לענות לטלפונים.
בשל כך נאלצו הורי הקטין לשכור את שירותיה של עורכת דין אחרת על-מנת לבדוק את פשר העניין, וזו פנתה להראל וגילתה כי התביעה הסתיימה בתשלום פיצויים בסך 3500 שקלים אשר שולמו לידי עו"ד סמיר מבלי שהלה ימסור להורי הקטין כל דוח כספי בעניין ומבלי שיעביר להם את סכום הפיצוי.
עו"ד סמיר הכחיש את המיוחס לו בכתב הקובלנה וטען כי העביר לאמו של הקטין את כספי הפיצויים לאחר שקיזז את שכר טירחתו והחתים אותה על מסמך ויתור. בית הדין המשמעתי המחוזי קבע כי עו"ד סמיר לא הצליח להוכיח כי קיבל ייפוי כוח חתום משני ההורים, כי הפקיד את סכום הפיצויים בחשבון נאמנות המתנהל מטעמו בבנק, וכי העביר את כספי הפיצויים במזומן (לטענתו) לידי אמו של הקטין.
בין היתר קבע אחד מחברי הרכב בית הדין כי "הנאשם הותיר רושם בלתי אמין לחלוטין, העלה, שינה ושיפץ גרסאות ותשובות עובדתיות חדשים לבקרים, והפר חובות ואמות מידה אתיות בסיסיות בכל הנוגע לקלות הבלתי נסבלת בה ראה לנכון לנהל כספי
לקוחות".
בית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה דחה את ערעורו של עו"ד סמיר על חומרת העונש שהושת עליו בית הדין המחוזי לאחר שהשתכנע כי העונש לא חרג מגבלות הענישה הנורמטיבית הנהוגה והראויה לעבירות בהן הורשע.
לדברי בית הדין הארצי, צדק בית הדין המחוזי בקביעתו לפיה העבירה של שליחת יד בכספי לקוח הינה מן העבירות החמורות ביותר שניתן להרשיע בהן עורך דין, והיא יורדת לשורש יחסי האמון המהווים את לב ליבה של מערכת היחסים שבין עו"ד לבין לקוחו, ואף ייתכן כי היא העבירה החמורה מכולן.
לדברי בית הדין, האפקט ההרתעתי הרצוי טרם הושג שכן אנו חוזרים שוב ושוב במקרים של שליחת יד בכספי לקוחות, ומן הראוי להקפיד על ענישה הולמת במקרים אלה על-מנת לנסות ולעקור את התופעה מהשורש או לפחות לצמצמה ככל האפשר באמצעות גורם ההרתעה.
בערעורו לבית המשפט המחוזי בירושלים על פסיקתו של בית הדין הארצי טוען עו"ד סמיר כי הוא מחזיק בידו מסמך החתום על-ידי אמו של הקטין לפו היא מצהירה כי קיבלה ממנו את כספי הפיצויים וכי היא חוזרת בה מהתלונה שהגישה בטעות, והיא אף מאשרת כי חתמה על מסמך הסילוק והוויתור.
לטענת עו"ד סמיר, אין לו עבר פלילי כלשהו, וזוהי "הסתבכותו" הראשונה, וכי הטלת עונש של השעיה בפועל עלולה לגרום להתדרדרותו ותגרום נזק לא רק לו עצמו אלא לבני משפחתו ולחברה מסביבו.
לטענתו, הוא בן אדם הגון המטפל בהמון תיקים של לקוחות והפסילה גורמת לו בעיות ואיבוד מקור הפרנסה. עו"ד סמיר מבקש לעכב את ביצוע העונש עד להכרעה בערעור בנימוק כי אין דחיפות בביצוע העונש כבר עתה בטרם יתברר הערעור לגופו, וכי סיכויי הערעור הינם טובים מאוד.
