"תיקון 113 לחוק העונשין הוא תקלה חקיקתית. הוא גורם נזקים קשים ומשיג את ההפך מהכוונה שעמדה בבסיסו". כך אומר שופט בית המשפט העליון, אורי שהם, בנוגע להבניית שיקול הדעת בענישה. הוא דיבר (יום ב', 26.5.14) בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין. לדעתו, אין כיום תוחלת לתיקון ועל המחוקק לשנותו.

המטרה של תיקון 113 הייתה חיובית – ליצור אחידות בענישה בין הערכאות, לנוכח המצב הבלתי תקין ששרר קודם לכן, הוסיף שהם, ולא להחמיר בענישה. אלא שבפועל "אנחנו נמצאים בחוסר אחידות כפול ומכופל: בעוד שקודם היה חוסר אחידות בענישה, עכשיו יש חוסר אחידות גם במתחם הענישה. הדבר הזה נגרר מהערכאה הדיונית לערכאה המחוזית ועד בית המשפט העליון.

"התיקון מכביד ומסרבל את הדיון בערכאה הדיונית, שנדרשת לעסוק שלא לצורך במתחם העונש ההולם ואז לבדוק אם יש מקום לסטות ממנו. התיקון הזה מכביד מאוד על ערכאת הערעור, שבמקום להידרש לגזר הדין עצמו, מתבקשת לדון בשאלת המתחם. באופן תיאורטי יכול לקום אדם ולערער על המתחם עצמו ולא על העונש.

"בהרבה מאוד מקרים ערכאת הערעור עוסקת בתהליך קביעת המתחם, ולאו-דווקא בתוצאה הסופית. בחינת הדברים ברוח התיקון מחייבת השקעת זמן ומאמץ, תוך בזבוז של המשאבים החשובים ביותר, מבלי להביא לאחידות במקרים דומים. הפער בין בתי המשפט בתוצאה הסופית נותר בעינו והתיקון אינו משיג את מטרתו", הוסיף שהם. הוא העיר, כי היו בין שופטי העליון מי שסברו שצריך לתת לתיקון להוכיח את עצמו, אך זה לא קרה.

שהם המשיך וציין בצורה פרטנית בעיות בתיקון. הוא שאל מהו "עקרון ההלימה" המופיע בחוק והאם הוא זהה לעקרון הגמול. שאלה נוספת, אותה כינה שהם "צרה צרורה": הצורך לקבוע בכמה אירועים מדובר בכתב האישום ולקבוע מתחם לכל אירוע. הדבר גורם לבעייתיות רבה המגיעה לפתחה של ערכאת הערעור, ציין.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גלעד נויטל, אמר שכרגע אין ברירה אלא לפעול לפי התיקון. "שופט יכול לומר את כל מה שיש לו לומר, גם אם הוא צריך לעבוד הרבה יותר קשה", הוסיף. לדברי נויטל, השינוי המהותי ביותר הוא שנוצר "ים של עבודה. פעם היה שבוע לגזר דין; היום צריך שלושה שבועות. אני עסוק בקונסטרוקציה.

"פסק דין של בית המשפט העליון בערעור על עונש יכול להגיע ל-12 עמודים. אתם יודעים מה זה אם נצטרך להחיל את העקרונות על הסדר טיעון סגור? אפשר לסגור את החנות. המחוקק רוצה שהעומס יקטן ושיתעסקו בפשיעה החמורה יותר, אבל התיקון חל גם על בית משפט השלום. בתיקים מרובי אישומים ונאשמים יש הר של אירועים".

לדברי נויטל, בתי המשפט עשו את אותה מלאכה גם קודם, בלי ראשי פרקים ותבניות. "למעשה העולם כמנהגו נוהג, אבל עד שהוא ינהג – תצא נשמתו. הוסיפו לשופטים עבודה שלא לצורך", הוסיף. נויטל סיים בהצעה לקחת את כל השיקולים הכלולים בתיקון ולהורות לבתי המשפט להתייחס לכל שיקול רלוונטי, ולנמק לאור מדיניות הענישה הנהוגה. שהם הביע תמיכה ברעיון זה.