מטחי טילים נורו למרכז הארץ ולשרון

ראש הממשלה מבהיר כי איש לא ימנע ממדינת ישראל מלהגן על אזרחיה. בהצהרה קצרה בחדר מוגן בכנסת, כשלצדו שר החוץ הבריטי החדש פיליפ המונד, הביע נתניהו צער על כל פגיעה באזרחים, וציין כי מטרות ישראל הן לפגוע בחמאס ובג'יהאד, בעוד שהללו עושים שימוש ציני באזרחים כמגן אנושי. הוא מחה על מה שכינה "עיוות צדק" במועצת זכויות האדם של האו"ם, והודה על כך שחברת בריטיש איירוייס ממשיכה לטוס לישראל. המונד, שהתבקש לתמיכה מורלית, אמר כי זכותה של ישראל להגן על עצמה וכי בא כדי לפעול להשגת הפסקת אש.

שר הפנים, גדעון סער, קורא להרחבת המבצע הצבאי הקרקעי של צה"ל ברצועת עזה. "אני נותן גיבוי מלא להמשך ולהרחבה של המבצע, כולל של ממד התמרון הקרקעי", אמר. לדבריו, יש לצה"ל תוכניות רלוונטיות לשם כך.

ג'ון קרי, מזכיר המדינה של ארה"ב, מכבר מצטייר אצלי כרקדן מסוגו של כוכב הקולנוע הגדול, הרקדן המהולל פרד אסטר. כוכבו כידוע זרח כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת. שניהם תמירים, בעלי מבנה פנים דומה באורכם וסנטרם נחוש, ובעיקר ניכר דמיונם ברגליהם הארוכות. אך בעוד שפרד אסטר רקד על מסכי הכסף עם בת זוגו הלוהטת ג'ינג'ר רוג'רס, ג'ון קרי מחולל במרומים, ממקום למקום, להוציא אל הפועל את מדיניותו של כבוד הנשיא ברק אובמה ולמצוא לעצמו בת זוג מתאימה במזרח התיכון.

עם כניסתה של המלחמה בעזה, עמוק עמוק, אל תוככי השבוע השלישי שלה, מן הראוי הוא להביט מחדש ולסקור מטרות המלחמה הארורה הזו, שעד כה נזקיה רבים על התועלת שמביאה היא לנו. כזכור (למי שעדיין זכורים דברים, בשטף האירועים המתחדש מדי יום ביומו), תחילת של המלחמה בעזה, היה עם הכרזת ממשלת-ישראל, בתאריך 8 ביולי 2014, על תחילת מבצע "צוק איתן". מבצע זה החל בעקבות ירי רקטות מרצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית בדרום ישראל. המבצע כולל בעיקר הפצצות כבדות של חיל האוויר הישראלי, ברצועת עזה, כשבמקביל - ישראל סופגת ירי רקטי כבד מרצועת עזה ומתמודדת עם ניסיונות חדירה לשטחה של חמושים המגיעים מרצועת עזה דרך הים או דרך מנהרות. תשעה ימים לאחר מכן נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל לעזה, במטרה מוצהרת לפגוע במנהרות הטרור.

אנא, נקטו משנה זהירות לבל תיפלו במלכודת שהשמאל הרדיקלי טומן לכם. כי כל משאת נפשם-אם יש להם בכלל דבר כזה - היא, שתגיבו באלימות כלפיהם. הם נהנים מאוד להיות מוחזקים כקרבנות של הימין. אין לכם מושג איזה עונג רוחני הסבתם לעיתונאי ההוא שהוצמד אליו מאבטח. לכן אל תסבו להם תענוג כזה. תתייחסו לנביחותיהם באדישות. הם זקוקים לרחמים מכדי להרגיז, כי הגורל שלל מהם הרגש הגואה משמחה לנוכח כל הצלחה של עמנו. כל ניצחון של עמנו על אויביו מדאיב את לבם. אגב, יש ביניהם כאלה שלא האידאולוגיה הנלוזה מנחה אותם, אלא המניע להימנות עם מגזר שלפי המיתוס הוא בעל מונופול על האינטליגנציה ועל המוסר.