בית המשפט העליון הקל בעונשו של נהג שביצע תאונת פגע וברח, וזאת למרות מגמת ההחמרה שקבעה הכנסת - בנימוק של אחידות הענישה.
סולטאן פראן נהג ביפו באפריל 2013 במהירות מופרזת של 65 קמ"ש (במקום 50 קמ"ש), פגע בבני זוג שנפצעו קשה ונמלט מן המקום. בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר עליו 18 חודשי מאסר בפועל, לאחר שקבע שמתחם הענישה ההולם בעניינו הוא 40-15 חודשי מאסר.
שופט בית המשפט העליון,
צבי זילברטל, עומד בפסק הדין בערעור (יום ג', 21.10.14) על החמרת הענישה בעבירת הפקרה שנכנסה לתוקף בשנת 2011. הענישה, בהתאם לנסיבות האירוע, נקבעה על 14-3 שנות מאסר. הוא אומר, כי המחוקק קבע שיש קשר בין חומרת הפגיעה בתאונה שבעקבותיה באה הפקרה לבין חומרת העונש, וכי הקשר הסיבתי הוא בין התאונה לפגיעה ולא בין ההפקרה לפגיעה.
זילברטל מתייחס לפסקי דין קודמים של בית המשפט העליון בעבירת ההפקרה ומוצא, כי מתחם הענישה הראוי במקרה זה קל מזה שקבע המחוזי ועומד על 30-10 חודשי מאסר. לאור זאת, קבע זילברטל שיש להקל בעונשו של פראן ולהעמידו על 14 חודשי מאסר בפועל.
בשולי הדברים אומר זילברטל: "לא נעלמה מעיני הטרגדיה הקשה שפקדה את בני הזוג אשר נפגעו בתאונה. לא ניתן להפריז בתוצאות המחרידות של התאונה אשר שינתה את חייהם באבחה אחת, ובכאבם ובסבלם הנלמדים גם מהדברים שהובאו בשמם במכתב שהוגש לעיוננו. אלא שמלאכת גזירת העונש נעשית על-פי הדין ובהתאם
לעקרון האחידות בענישה - ומאלו מתחייבת התוצאה, בזכרנו כי המערער לא נמצא אחראי להתרחשות התאונה עצמה, והיא זו שהמיטה אסון על הנפגעים, במובחן מההפקרה כשלעצמה".
השופט
יורם דנציגר הסכים עם זילברטל, ואילו השופט
אליקים רובינשטיין הצטרף לתוצאה הסופית - אם כי סבר שמתחם הענישה הראוי במקרה זה הוא 40-10 חודשי מאסר. גם רובינשטיין עומד על החלטת המחוקק להחמיר את הענישה בעבירת ההפקרה ואומר:
"התחושה כנגד הפקרת אדם שנפגע, לעתים פגיעה חמורה, ולעתים כדי מוות, השפיעה על המחוקק לקבוע את שקבע גם במקרים שבהם המפקיר לא היה אחראי לתאונה עצמה אלא הוא הוא שנקלע לפאניקה, פאניקה אנטי-מוסרית. תחושה זו מובנת אנושית
והמחוקק שיקף רחשי ציבור. על בית המשפט לכוף אפוא ראשו בפני המחוקק". את פראן ייצגו עוה"ד שי טובים ורחל טוביה, ואת המדינה - עו"ד עילית מודן.
