בית המשפט העליון קובע (יום ד', 29.10.14), כי "אירוע" אחד לצורך גזירת העונש במשפט פלילי, יכול לכלול יותר מ"מעשה" אחד. הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט להפחית את עונשו של האנס מגן העיר, אחמד בני ג'אבר, מ-30 ל-25 שנות מאסר.

תיקון 113 לחוק העונשין אומר, כי בגזירת העונש על בית המשפט לקבוע מתחם ענישה לכל אירוע - מושג שלא הופיע בחוק קודם לכן. במקרה של ג'אבר, השאלה הייתה האם כל מעשיו היוו עבירה אחת או כמה עבירות. בית המשפט העליון קבע, כי מדובר היה בשלושה מעשים ולכן ניתן להטיל על ג'אבר יותר מאשר את העונש המירבי על אונס - מאחר שביצע שלוש עבירות נפרדות.

הבעייתיות המשפטית נובעת מן העובדה, שתיקון 113 לא קבע כיצד יבדיל בית המשפט בין תרחיש עובדתי שיוגדר כאירוע אחד, לבין כזה שיוגדר כמספר אירועים. בנקודה זו נחלקו השופטים יורם דנציגר, דפנה ברק-ארז ועוזי פוגלמן, אם כי הסכימו הן לגבי התוצאה המשפטית - לפיה "אירוע" הוא יותר מאשר "מעשה" - והן לגבי הפחתת עונשו של ג'אבר.


דנציגר: צורני ומהותי


לדעת דנציגר, ניתן להשתמש במבחנים ששימשו עד כה לקביעה האם מדובר במעשה אחד או במספר מעשים. האחד הוא צורני-עובדתי: האם מדובר בפעולה יחידה מתמשכת שלא ניתן לפצלה לתת-פעולות או שמא בשרשרת פעולות עוקבות שכל אחת מהן היא חוליה נפרדת. השני הוא מהותי-מוסרי: הנזקים שגרמה התנהגותו של העבריין ובין היתר מספר הנפגעים. דנציגר ממשיך ואומר כיצד לדעתו יש ליישם מבחנים אלו בתיקון 113:

"בשלב הראשון, לצורך המענה על השאלה האם תרחיש עובדתי מסוים מהווה 'אירוע אחד' או 'כמה אירועים', על בית המשפט להפעיל אך ורק את המבחן הצורני-עובדתי... זהו מבחן לוגי של שכל ישר, אך אין ספק כי מדובר במבחן בעל אופי טכני, שמתעלם משאלות שבמהות - כגון מספר הקורבנות, הנזק שהסבה התנהגות העבריין, והאינטרסים החברתיים שנפגעו כתוצאה מהתנהגותו. סבורני כי מבחן זה תואם בדיוק את אופיו הטכני של השלב הראשון במלאכת הענישה".

בשלב השני "יש חשיבות גדולה לשאלות שבמהות - מספר הקורבנות, הנזק שהסבה התנהגות העבריין, האינטרסים החברתיים שנפגעו כתוצאה מהתנהגותו. לפיכך בשלב זה ראוי לשוב ולבחון כל אירוע בהתאם למבחן המהותי-מוסרי שפותח והשתרש בפסיקת בית משפט זה, ולקבוע האם יש לפצל כל אירוע למספר מעשים, על כל הנובע מקביעה זו במישור העונשי".


ברק-ארז: עוצמת הקשר


ברק-ארז סבורה, כי תיקון 113 מצריך להפעיל מבחן חדש, לנוכח השימוש במונח החדש - "אירוע". לדעתה, "התשובה לשאלה מהם גדרי ה"אירוע" תיגזר מניסיון החיים, כך שעבירות שיש ביניהן קשר הדוק ייחשבו לאירוע אחד. המובן שיינתן למונח 'קשר הדוק' יתפתח ממקרה למקרה ואין צורך לקבוע אותו באופן קשיח כבר כעת. עם זאת, ניתן לומר כי ברגיל קשר כזה בין עבירות יימצא כאשר תהיה ביניהן סמיכות זמנים או כאשר הן תהיינה חלק מאותה תוכנית עבריינית אף כאשר הן בוצעו לאורך תקופת זמן שאינה קצרה".

ברק-ארז מוסיפה, כי בחינת הקשר ההדוק שונה מהמבחן הצורני-עובדתי הקיים: "מבחן הקשר ההדוק בוחן את עוצמת הקשר שבין העבירות, ולא את השאלה האם הן ניתנות להפרדה. בהתאם לכך, ייתכן כי עבריין יבצע מספר רב של פעולות שניתן להפריד ביניהן, ושהוא אף יכול היה לחדול לאחר ביצוע כל אחת מהן (כך שאין לראות בהן מעשה אחד), אך נכון יהיה לראות בהן חלק מתוכנית עבריינית אחת (ולכן גם אירוע אחד).

"אני סבורה כי שימוש במבחן הקשר ההדוק יסייע בהבנייתו של מעשה הענישה, ועם זאת יותיר בידיו של בית המשפט את שיקול הדעת הנדרש לצורך מתן תשובה לשאלה האם יש לראות במסכת העבריינית שלפניו אירוע אחד או מספר אירועים". גם היא סבורה, כי לאחר מכן יהיה על בית המשפט לקבוע כמה מעשים מכיל כל אירוע.

פוגלמן מסכים ש"אירוע" הוא רחב מ"מעשה" ומצטרף לתפיסתה העקרונית של ברק-ארז, אם כי מוסיף: "להשקפתי התיבה 'אירוע אחד' רחבה דיה כדי לכלול גם פעולות עברייניות שבוצעו על פני רצף זמן; כללו מעשים שונים; ביחס לקורבנות שונים; ובמקומות שונים. הכל - כל עוד הם מהווים מסכת עבריינית אחת. נמצאנו למדים כי הבחינה אם העבירות השונות שביצע הנאשם מהוות 'אירוע אחד' היא תכליתית-פונקציונאלית".

ההקלה בעונשו של ג'אבר נבעה מהשוואתו למקרים אחרים של עבירות מין ממושכות וקשות במיוחד. ביהמ"ש העליון הדגיש שמעשיו היו חמורים ביותר, וציין שההפחתה נובעת בשל עקרון אחידות הענישה. את ג'אבר ייצג עו"ד אבי כהן, ואת המדינה - עו"ד דגנית כהן-ויליאמס.