"הצעת הממשלה על הקמת מותבי גיור מקומיים לצד מערך הגיור הממלכתי מנוגדת למקובל במשפט האזרחי כי אין להתערב בדרך הדתית שבה נעשית המרת דת. מה גם שהתערבות כזאת מהווה פגיעה בזכות היסוד לחופש דת". כך טוענת התנועה למדינה יהודית בפנייה בהולה ששלחה לשרי הממשלה שהתכנסו (יום א', 2.11.14) לדיון בנושא השנוי במחלוקת ציבורית.
כזכור, אישרה ועדת החוקה בראשות ח"כ
דוד רותם את הצעת החוק להקמת מותבי גיור מקומיים שיזם ח"כ
אלעזר שטרן (התנועה), אולם הוחלט בקואליציה שהצעת החוק תהפוך להחלטת ממשלה לאחר שיו"ר הבית היהודי, השר
נפתלי בנט, החליט לצרף את חתימתו להצעת ההחלטה על הגיור וראש הממשלה הסכים להעלות את ההצעה להצבעה. מדובר באותה ההצעה שעד כה מנע ראש הממשלה את הבאתה לדיון בממשלה.
"הממשלה איננה מוסמכת להעניק לאזרח תעודת אישור על גיורו", טוען עו"ד אורי ישראל פז, היועץ המשפטי של התנועה למדינה יהודית. "החוק מקנה סמכות זו רק לרב הראשי לישראל, בתפקידו כראש העדה היהודית. הממשלה גם איננה מוסמכת להקים בעצמה בתי דין ל'עדה דתית', ולא להסדיר את הפרוצדורה שתחול בהם באמצעות תקנות. לשם כך, יש צורך בחוק של הכנסת".
פגיעה מוסדית בחיי הדת
מעבר לכך, מתריעה התנועה למדינה יהודית מפני פגיעה מוסדית פסולה בחיי הדת בישראל, ומפני הביטול של המלצות 'ועדת נאמן' לפתרון מחלוקת ציבורית קשה ונוקבת סביב סוגיית הגיור שעלולה ליצור קרע בעם היהודי. "למדינה ולממשלות ישראל לדורותיהן, על הרכביהן השונים, אינטרס ראשון במעלה למנוע מצבים של ניצול לרעה של הליך הגיור שלא לשמו, ולמנוע מצבים של פיצול סטטוס בין גיור למטרות אזרחיות ובין גיור המאפשר נישואין כדת משה וישראל", נטען במכתב שנשלח לשרים.
ככל שהממשלה תאשר את "הצעת המחליטים" עלולה להיות בכך נסיגה מהמלצות ועדת נאמן, בהן תמכו 80 חברי כנסת בשנת 1998. כזכור, ועדת נאמן המליצה שהגיור בישראל ייערך בבתי דין מיוחדים לגיור, על-פי דין תורה, וכי רשויות המדינה תַּכֵּרְנָה רק בגיור זה. הומלץ להקים מכון משותף ללימודי יהדות, שיכין את המבקשים להתגייר לקראת הליכי הגיור בבתי הדין המיוחדים לגיור, כאשר בהנהלת המכון יהא ייצוג לשלושת הזרמים (אורתודוקסי, רפורמי וקונסרבטיבי), וכאשר תוכנית הלימודים במסגרתו "תדגיש את ייחודו של עם ישראל ותורתו והמאחד בעם ישראל על גווניו ועל זרמיו". בנוסף, הומלץ להקים בתי דין מיוחדים לגיור, שיהיו נפרדים מבתי הדין הרבניים. הרבנים הראשיים לישראל הוסמכו להקים את בתי הדין, ולמנות את חברי בתי הדין.
הליך הגיור בפני בתי הדין המיוחדים נערך כיום על-פי ההלכה היהודית ולכן "מקובל על העם היהודי כולו [ו]תורם לאחדותו של העם", כדברי ועדת נאמן. להיבט זה של הגיור המבוצע בבתי הדין המיוחדים - מקובלוּת ההליך על-ידי כל זרמי העם היהודי כולו - חשיבות רבה.
התפישה שעמדה ביסוד החלטות הממשלה שאימצו את המלצות ועדת נאמן, הייתה לגלם רצון משותף והסכמה רחבה לפתרון מחלוקת שעלולה ליצור קרע בעם היהודי. מה גם שיש למדינה ולממשלות ישראל לדורותיהן, על הרכביהן השונים, אינטרס ראשון במעלה למנוע מצבים של ניצול לרעה של הליך הגיור שלא לשמו, ולמנוע מצבים של פיצול סטטוס, כלומר מצד אחד עלולה המדינה להכיר במתגייר כיהודי לעניין חוק השבות, לצורך מתן מעמד אזרחי, ומנגד עלולה המדינה שלא להכיר בו כיהודי לצרכים מהותיים אחרים, כמו ענייני נישואין.
בפנייה לשרי הממשלה מודגש כי מאז קבלת החלטת הממשלה בעניין מערך הגיור הממלכתי, הדגישו ממשלות ישראל לדורותיהן כי בהתחשב בהקמתו של מערך גיור ממלכתי בישראל, ראוי להכיר לעניין חוק השבות והזכויות הנובעות ממנו, בגיורים שנערכו בישראל במסגרת מערך ממלכתי זה. עוד הודגשה החשיבות שבשמירה על אחדות בתהליך הגיור, ברוח המלצת ועדת נאמן, למניעת פיצול בעם היהודי. זאת, בשים לב לכך שסוגיית הגיור לסוגיו, היא סוגיה העומדת בלב ליבה של מחלוקת ציבורית קשה ונוקבת, המפלגת את העם, והיורדת ליסודות קיומה ומהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
להגדיל התקנים של בתי הדין הקיימים לגיור
כך, במסגרת העתירות שהוגשו לבג"ץ בשנים האחרונות, שעניינן הכרה בגיור, נמסר לבית המשפט העליון כי עמדת הממשלה היא שאין לראות בגיור שנעשה ב"בית דין פרטי" בישראל, כגיור המעניק זכויות מכוח חוק השבות. בהקשר זה, אין הבחנה בין הזרמים השונים ביהדות (אורתודוקסי, קונסרבטיבי, רפורמי). המדינה, על כלל ממשלותיה, סברה כי במקום שבו הדין מעניק לגיור נפקות כה משמעותית ומרחיקת לכת, כפי שכך הם פני הדברים במדינת ישראל, בה הגיור מקנה על-פי חוק זכאות אוטומטית לאזרחות ישראלית (בכפוף לסייגים מצומצמים), על כל המשמעויות הנובעות מכך, ובין השאר, הטבות שונות מקופת הציבור - על המדינה לקבוע מסגרת ממלכתית להליך הגיור, שעל-פיו תוכר זכאותו של פלוני - כמי ש"נתגייר" - לזכויות לפי חוק השבות.
אלא שהצעת הממשלה החדשה, לדברי התנועה למדינה יהודית, מדירה את הרבנים הראשיים לישראל מסמכויותיהם, בהיותם ראשי העדה הדתית היהודית, ובשל תפקידיהם לפי חוק הרבנות הראשית כמקימים את בתי הדין המיוחדים לגיור והממנים את חברי בתי הדין. כך עלולים להיווצר מצבים רבים של מפח-נפש למתגיירים פוטנציאליים שהרבנות הראשית לא תכיר בהם לצורכי נישואים עם יהודים, כי לא עברו תהליך ראוי ומקובל מבחינה הלכתית.
כדי למנוע קרע בעם, ממליצה התנועה לשרי הממשלה להותיר על-כנן את הסמכויות שבידי הרבנים הראשיים בהקמה, במינוי, בניהול ובפיקוח על מערך הגיור הממלכתי. במקביל, אם כה מעוניינים חברי הממשלה להועיל להמוני גרים פוטנציאליים שחיים בישראל, ביכולתה של הממשלה להגדיל את מספר התקנים של בתי הדין הקיימים לגיור.
