עבירת ההפקרה לאחר פגיעה ("פגע וברח") מתייחסת לא רק להימנעות מהגשת עזרה רפואית לנפגע, אלא גם לכל עזרה אחרת; מטרתה גם להביא לכך שהפוגע לא יחמוק מאחריות. כך קובע (יום ג', 16.12.14) בית המשפט העליון, בהרחיבו את גדריה של עבירה זו.
לדברי השופט
נעם סולברג, אכן התכלית העיקרית של העבירה היא למנוע מצב בו הנהג הפוגע נמנע מלהושיט עזרה רפואית לנפגע - דבר המגדיל בצורה משמעותית את סכנת מותו של האחרון. אולם לצד תכלית זו קיימות תכליות-משנה: "מניעת התחמקות מאחריות לתאונה, שיתוף פעולה עם רשויות אכיפת החוק בחקירת נסיבות גרימת התאונה והאחראים להתרחשותה, וכן גם דאגה לכבוד המת", כדבריו של סולברג.
סולברג ממשיך וקובע, כי בשל תכליות-משנה אלו - גם אם הנפגע נהרג מיד, יורשע הנהג הבורח בהפקרה ולא רק בניסיון הפקרה: "ה'עזרה' אינה מתמצית בסיוע רפואי לאדם חי בלבד, וממילא אין להכיר עוד בסייג לחובה להושיט עזרה מקום בו מתקיימת אצל הנהג ודאות סובייקטיבית בדבר מות הנפגע טרם עזיבתו את מקום התאונה; וגם אין להסתפק בהרשעה בעבירת הניסיון מקום בו הסתבר לנהג בדיעבד כי הנפגע מת מיד על אתר".
הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לדחות את ערעורו של רוני לוי על הרשעתו בהפקרה לאחר פגיעה, בתאונה בה נהרגו בני הזוג שני וחי-זיו קריאף. לוי טען, כי השניים נהרגו בו במקום ולכן יש להרשיעו רק בניסיון הפקרה, אך כאמור סולברג דחה גישה זו.
לעומת זאת, החליט בית המשפט העליון להקל בעונשו של לוי ולהעמידו על 26 חודשי מאסר במקום 36 חודשים שגזר בית המשפט המחוזי מרכז. סולברג מציין כנימוק לכך את העובדה שעונש זה חרג בצורה משמעותית מן הענישה שהייתה מקובלת בעת שהוטל (אוקטובר 2013), ואומר שהגם שמוסכם שיש להחמיר את הענישה על עבירה זו - על ההחמרה להיעשות בהדרגה.
האם להתחשב בחולשת אנוש?
סולברג מוצא שיקול נוסף להקלה מועטה בעונש: העובדה שעל-פי חוות דעת רפואית, לוי ברח ממקום התאונה משום שלא יכול היה להתמודד עם תוצאות מעשהו. לדברי סולברג, "לא בנקל ניתן להבחין בין מי שבאמת ובתמים הפקיר נפגע בזירת תאונת דרכים מחמת דחק נפשי שלא איפשר לו להושיט עזרה, לבין מי שלגביו אין מדובר אלא בכסות ובתירוץ להימלטותו".
עם זאת, "לצורכי ענישה, ראוי אופוא להתחשב במידה מסוימת, מועטה, בחולשה האנושית הנ"ל. מועטה, אמרתי, על-מנת למנוע מניפולציה והעמדת-פנים, כמו גם כדי לעודד הושטת עזרה ולמנוע בריחה. התרופה לחולשה האנושית, היא גם, ברוב המצבים, בענישה הולמת. לבטח יש צורך בחינוך ובהסברה, אך גם ענישה ראויה מסוגלת לתרום להכוונת ההתנהגות".
בנקודה זו חלקה עליו המשנה לנשיא,
מרים נאור, אשר הסכימה להפחתת העונש רק בשל הצורך בהדרגתיות בהחמרת הענישה. לדברי נאור, "האחריות המוטלת על הנהג אינה מצטמצמת אך לשמירה על כללי התנועה, אלא כוללת, בין היתר, את החובה המוסרית המצופה מכל בן אנוש - הקבועה גם בדין - להושיט יד למי שנפגע על ידו, אף במקרים בהם הפגיעה אינה כרוכה בביצוע עבירה על ידו".
השופט
יורם דנציגר הסכים עם סולברג. את לוי ייצגו עוה"ד מנחם רובינשטיין ושלומי ביזק, ואת המדינה - עו"ד שאול כהן.
