הימענותו רבת השנים של אליעזר פישמן מביצוע "תספורות" בחברות שבבעלותו הביאה לכך, שבית המשפט דחה את בקשתו להכיר בחובות אבודים בגין כספים שהעביר בין חברות פרטיות שבשליטתו. כך עולה (11.12.14) מפסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, מגן אלטוביה.

בשנת 2006 הפסיד פישמן מיליארד שקל כתוצאה מהשקעה כושלת בלירה הטורקית. בעקבות זאת, דרשו ממנו כמה מן הבנקים לפרוע חובות של אחדות מהחברות הפרטיות שבשליטתו, ופישמן העביר סכומים ניכרים לחברות אלו. בדוחותיו לרשות המיסים בשנים הבאות טען פישמן, כי מדובר בחובות אבודים, אותם יש לקזז מהכנסותיו החייבות במס. פקיד השומה למפעלים גדולים סירב להכיר בחובות אלו, ואלטוביה דחה את רוב ערעורו של פישמן.


תנועות במאות מיליוני שקלים


פישמן מכר בשנת 2006 מניות שונות שהיו בבעלות הקבוצה ברווח של מאות מיליוני שקלים (הסכום המדויק אסור בפרסום), וביקש לקזז כנגדו הפסד של 348 מיליון שקל, כך שלא ישלם עליו מס.
במקביל, מכרה פישמן רשתות בשנת 2006 מניות של חברת כאל ב-352 מיליון שקל ורשמה רווח הון של 211.3 מיליון שקל. החברה ביקשה לקזז מרווח זה הפסד הון של 250 מיליון שקל שהיה לאחת החברות הפרטיות שהימרו על הלירה הטורקית, אך בקשתה נדחתה. הפשמ"ג גם סירב להכיר לה בהוצאות הנהלה וכלליות בסך 9 מיליון שקל בשנים 2008-2006, וגם על כך הוגש ערעור.

הערעור חשף הערכת שווי שהוכנה לקבוצת פישמן ל-31.12.06 ולפיה היא עמדה על שווי שלילי ניכר (הנתון המלא אסור בפרסום). על-פי אותה הערכה, הקבוצה לא יכלה לפרוע את חובותיה הפנימיים לבעלי מניותיה, ובהתבסס עליה טען פישמן שמדובר בחובות אבודים אותם יש לקזז מרווחי ההון שרשמו החברות.

עוד נחשף, כי אחת החברות של פישמן (חברת סיטי) שביצעו את ההשקעה הכושלת בלירה הטורקית, המשיכה לסחוב את הפסדיה שנים רבות, ובסוף שנת 2012 הסתכמו חובותיה בסכום ניכר (שגם הוא אסור בפרסום). פישמן גם הצהיר, כי בסוף 2012 עמדו חובות קבוצתו לבנקים על 5.76 מיליארד שקל.

מאחורי פסק דינו של אלטוביה עומדת הקביעה, לפיה מאחר שמדובר בחברות שעודן פעילות - לא ניתן לראות את השקעותיו של פישמן בהן כהפסדי הון באותה שנה. זאת, להבדיל ממצב בו חברה קורסת ומובן ששוב לא תשתקם וממילא לא תשיב את הכספים שהושקעו בה.


"לא אפסו הסיכויים"


אלטוביה מצטט את תצהירו של פישמן עצמו: "נושא הערבות ההדדית בקבוצת פישמן הוא 'מן המפורסמות' במשק בכלל ובקהיליה העסקית בפרט. בלשון העם אציין כי ידוע לכל שאין 'תספורות' להתחייבויות השונות אשר נטלה על עצמה קבוצת פישמן. מן הרגע שהוקמה הקבוצה, היא פועלת מתוך עיקרון הערבות ההדדית, בין אם זו מצוינת מפורשות במסמכים ובין אם היא מבוצעת הלכה למעשה. מדובר במארג של חברות הערבות זו לזו, כאשר אני ערב אישית לחובות הקבוצה בכללותה. הקבוצה מתנהלת באופן, שכאשר חברה אחת זקוקה לכספים או לביטחונות, חברה אחרת בקבוצה תעניק לה אותן".

על סמך זאת קובע אלטוביה: "הצהרה זו של מר פישמן מלמדת, כי חברה מקבוצת פישמן הנקלעת לחובות אינה מתמודדת עם חובות אלה לבדה, אלא יחד עם כל קבוצת פישמן, ואפילו מר פישמן עצמו נרתם לסייע בעת הצורך, ולא אחת העביר מכספו הפרטי לחברות בקבוצת פישמן שנקלעו לקשיים. מכאן שהתשובה לשאלה האם בנקודת זמן מסוימת מסוגלת חברה פרטית מקבוצת פישמן להחזיר את חובותיה, אינה נגזרת רק ממצבה הכלכלי של החברה עצמה, אלא גם מיכולתה של קבוצת פישמן לגייס הון לטובת החברה.

"זאת ועוד. בהתחשב באופן התנהלות קבוצת פישמן, את השאלה אם אפסו הסיכויים לגבות חוב של מי מהחברות החייבות, יש לגזור גם מאופן התנהלותו של מר פישמן, ובאופן כללי נראה, כי כל עוד מר פישמן ממשיך לפעול במסגרת קבוצת פישמן, לא ניתן לומר שאפסו הסיכויים לגבות חובות מאף אחת מהחברות הכלולות בקבוצת פישמן".

לאור זאת, דחה כאמור אלטוביה את רוב ערעורו של פישמן, אשר חויב בתשלום הוצאות בסך 80,000 שקל. את פישמן ייצג עו"ד דורון לוי, ואת הפשמ"ג - עו"ד אלפא ליבנה.