אזרח שהתחמק בצורה שיטתית מהתייצבות להליכים פליליים נגדו, תבע את המשטרה בטענה שפגעה בפרטיותו כאשר התקשרה אליו טלפונית כדי לזמנו לדיון. שופטת בית משפט השלום בבאר שבע, אורית ליפשיץ, דחתה (14.12.14) את התביעה תוך ביקורת קשה על עצם הגשתה.

אליהו איצחייק טען, כי כאשר התקשר אליו השוטר אילן מתתיהו ביוני 2008, הייתה זו פגיעה בפרטיותו משום שהמספר שלו בחברת פרטנר הוגדר כחסוי. מתתיהו התקשר ליצחייק כדי להודיע שהשופט נסר אבו-טהה הוציא נגדו צו הבאה, לאחר שלא התייצב לדיון ולאחר שלא נענה לשורה של הזמנות להתייצב במשטרה. איצחייק תבע פיצוי של 8,000 שקל וכן פיצויים עונשיים לשיקול דעתו של בית המשפט.

ליפשיץ קבעה תחילה, כי התביעה התיישנה משום שהוגשה למעלה משנתיים לאחר האירוע - פרק הזמן שנקבע בחוק הגנת הפרטיות להגשת תביעות במסגרתו. לגופם של דברים מצאה ליפשיץ, כי עדותו של מתתיהו הייתה אמינה וכנה, והיא האמינה לו כאשר אמר שלא קיבל את המספר מחברת פרטנר - הליך המחייב הוצאת צו שיפוטי. גם בפרטנר לא נמצא כל זכר לצו כזה, וליפשיץ אמרה שאין כל ראיה לכך שמאן דהוא בחברה הפר את החוק ומסר את המספר שלא כדין.

לדברי ליפשיץ, מתתיהו הסביר שייתכן שהמספר הופיע במאגר מידע משטרתי שהוקם כחוק, או שהוא מצא אותו במאגר פומבי כגון 144 של בזק. עוד התברר, כי איצחייק עצמו מסר את המספר לשורה של אנשים אחרים, כך שהוא לא שמר בצורה מוחלטת על חסיונו.

ליפשיץ ממשיכה ואומרת, כי זהו מקרה בו יש להחיל את הכלל לפיו "ממעשה עוולה לא תצמח עילת תביעה", שכן איצחייק התגאה בפה מלא בכך שהוא מתחמק מהמשטרה ואינו מציית לצווים מטעמה; הוא הודה שאינו משלם מזונות ואף מוכן להיאסר בשל כך; ואף הודה שזייף חתימות אימות של עורכי דין על שני תצהירים שהגיש. תביעתו מהווה דוגמה מובהקת לניצול לרעה של הליכי משפט ולתביעת סרק שנגררה שנים וגזלה משאבים יקרים, קובעת ליפשיץ.

ליפשיץ חייבה את איצחייק בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל, בציינה שאמנם סכום זה גבוה מסכום התביעה - אך לאור התנהלותו של איצחאייק הוא מוצדק. את איצחייק ייצג עו"ד איתמר בן-גביר.