"מנהג יפה הוא ככלל להנציח היסטוריה של מקום על-ידי שילוט מתאים, המחבר את ההווה והעתיד לעבר. יש בכך רכיב חינוכי של מידע וכבוד להיסטוריה ולראשונים" - דברי שופט בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין.
הדברים החינוכיים הללו לא נאמרו בעלמא או בהרצאה, אלא במסגרת פסק דין. בג"ץ דחה את עתירתו של דן כוכבי, אשר ביקש להורות לעיריית רחובות לשנות את שמה של שכונת מרמורק ל"כפר מרמורק" ולהציב שילוט שיספר על תולדות התיישבות התימנים במקום, בקובעו שיש לו סעד חילופי ושהוא לא מיצה את ההליכים.
את חוות הדעת העיקרית כתב השופט
סלים ג'ובראן, רובינשטיין הסכים איתו (תוך שהוא מותח ביקורת על לשונו הבוטה של כוכבי) והוסיף את הלקח הערכי הרוחבי שלדעתו יש להנחיל: "במדינות רבות מונצחים בשלטים על קירות חיצוניים של בניינים אנשי שם שגרו בהם (הדבר קיים בארצנו אך במידה מועטה מדי, דומני). ועוד, בירושלים - למשל - מונצחות בשלטי רחוב בשכונת קטמון תולדות מלחמת הקוממיות באיזור, וכל אלה כמובן מעבר לשמות רחובות. במובן זה אין כמובן דופי בשילוט מתאים, ככל שאיננו עדיין, המספר את תולדות שכונת מרמורק, שאכן הייתה בעבר כפר מרמורק.
"...ולבסוף, כמובן ראויים מאוד מייסדי מרמורק עולי תימן שאת זכותם וזכרם מעלה העותר, להנצחה; אך ראוי להנצחה גם אלכסנדר מרמורק עצמו, איש מדע ומראשוני התנועה הציונית ומקורבי הרצל, שעל שמו נקראו הכפר והשכונה, אם אין הנצחה כזאת כבר עתה".
