חמישה מחברי מושב אמירים, בו מתגוררים צמחוניים וטבעוניים, טוענים שהמושב אינו מאפשר לפרוש מהחברות באגודה אלא בתנאי שהפורש יעזוב לחלוטין את היישוב.
החמישה מבקשים מבית המשפט המחוזי בנצרת להורות על ביטול הסעיפים בתקנון המונעים מהם להתנתק מחברותם באגודה, ולהורות על ביטול הסעיף המחייב את החברים שיצאו מן האגודה או שחברותם פקעה מכל סיבה שהיא, לעזוב את המושב תוך שנתיים.
לדברי התובעים, האגודה מפלה לרעה את החברים המעוניינים להתנתק מחברותם באגודה לרבות פגיעה בזכותם הכלכלית, ואותם חברים שבויים בידי האגודה. לטענתם, הם הודיעו בכתב על פרישתם מחברותם באגודה וביקשו להסדיר את התשלומים עבור השירותים הניתנים להם על-ידי האגודה, ואולם נענו בסירוב בנימוק שלא ניתן להתנתק מהחברות ולהישאר במושב.
לדבריהם, סירוב האגודה אינו עומד בכללים הקבועים בדין ובהתאם לפסיקה, ולפיה לצד החופש להתאגד - קיים החופש לא להתאגד. עוד נטען, כי האינטרס היחיד של האגודה הוא כלכלי, שכן היא רואה בחבריה כיס עמוק להתנהלותה הקלוקלת.
בתביעה נאמר, כי ההחלטה של התובעים לפרוש מחברותם באגודה נבעה בין היתר מהתנהלותה בקבלת החלטות בניגוד להוראות הדין והחלטות המקפחות את המיעוט, וכן לנוכח התנהלות כלכלנית בזבזנית חסרת התחשבות. עוד נטען, כי האגודה פועלת להעשיר את קופתה המדלדלת על חשבון פגיעה באיכות החיים של החברים, בכך שהיא מבקשת להגדיל באופן ניכר את מספר יחידות הדיור במגרשים ביישוב, תוך פגיעה באיכות חייהם של החברים המתגוררים בסמוך לאותם מגרשים.
עוד נטען בתביעה, שהוגשה באמצעות עוה"ד שירה בן-אשר ארד ושמואל קורקוס, כי האסיפה הכללית החליטה אשתקד להקטין את נטל מיסי האגודה לשני שלישים מהחברים ולהגדילם באופן משמעותי ל-15% מהחברים, תוך קיפוח והפליה. טרם הוגשה תגובת האגודה.
