"אני לא חושב שבתי המשפט יכולים באמת לבקר את הפרקליטות. חלק גדול מההחלטות של הפרקליטות נראות לנו תמוהות". כך אומר (יום ה', 29.1.15) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, אחיקם סטולר, בציינו כדוגמה סירוב של המדינה להגיע לפשרות בתיקים אזרחיים בנימוק שזהו "תיק מערכתי" - באומרו שאלו טענות שאינן נכונות. הוא דיבר בכנס של הפרקליטות, הסניגוריה הציבורית, התביעה המשטרתית וועד מחוז ת"א.

"75% מהזמן שלי כשופט אני עוסק בדחיות, כי הפרקליטות לא מוכנה", המשיך סטולר. "תתכוננו יותר, תגיעו לפשרות. בתחום האזרחי זו רעה חולה, זה נורא ואיום". הוא שב ואמר, כי בתי המשפט ודאי שלא מבקרים בצורה מערכתית את הפרקליטות, אלא לכל היותר בצורה פרטנית, בין היתר משום שקיימים תהליכים המתנהלים מחוץ לבית המשפט - כמו למשל המחלוקת סביב ד"ר מאיה פורמן. בהקשר זה אמר, כי פסילתו של מומחה בתיק אחד, אינה משליכה על מותב אחר; "לא ברור לי למה פורמן פסולה מלשמש במכון הפתולוגי" לאחר ביקורת בית המשפט עליה בתיק זדורוב.

הסניגור הציבורי במחוז תל אביב, ד"ר אלקנה לייסט, אמר שהשוואה בין הביקורת על השופטים לבין הביקורת על הפרקליטות הייתה מביאה חייזר לחשוב, שהשופטים הם קבוצה בעייתית - שכן הנציבות יכולה אפילו להמליץ על הדחת שופט. לייסט טען, כי המדינה מגישה מאות כתבי אישום על העלבת עובדי ציבור בניגוד להלכות המחייבות של בית המשפט העליון. עוד אמר, כי היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות בין המבוקרים.


יד ורגל לפוליטיקאים


סטולר הגיב באומרו, כי השופטים ממורמרים מאוד על החלטות בעייתיות של הנציב, המתקבלות ללא שימוע וללא יכולת ערעור, ובתום הליך שכולו מתנהל בהתכתבות. הוא תקף גם את הסניגוריה הציבורית: "אנחנו לפעמים מקבלים ערעורים ותוהים מי החליט להגיש אותם".

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי, אמר, שהביקורת על הפרקליטות חיונית בשל כוחה. "לא בכדי הייתה דרישה ציבורית לביקורת על הפרקליטות", אמר. מאידך-גיסא, "הדבר הזה מורכב וקשה, כי כל גוף אומר: למה לבקר אותי? אני לא בסדר? 90% מהביקורת שמוטחת בפרקליטות מטרתה לקעקע, אבל אם לא היינו עושים את זה - זה היה נעשה בצורה הרבה יותר גרועה, בהצעת חוק פרטית שלפיה ועדת החוקה תבחר את הנציב, ולפוליטיקאים יהיו יד ורגל בתהליכים".

נזרי גילה, שבתשעת חודשי פעילותה הראשונים של הנציבות הוגשו לה 230 תלונות, מתוכן 150 נגד הפרקליטות; חלק גדול מהן נדחו על הסף. ביחס להימנעות מבדיקת החלטות היועץ המשפטי הסביר, כי הדרך היחידה להקים את הגוף שלא באמצעות חקיקה הייתה באמצעות הנחיה של היועץ המשפטי. "בהחלט יכול להיות, שאחרי שנתיים-שלוש-ארבע של עבודה - גם זה ייבחן", הוסיף. "אנחנו לא כאלה חלשים שאנחנו צריכים לפחד מביקורת. בעוד שנתיים-שלוש כולנו נודה שיש כזה דבר".


מה יקרה לאתוס


פרקליט מחוז תל אביב (פלילי), מומי למברגר, טען שהפרקליטות לא התנגדה לעצם קיומה של הביקורת אלא על דרך ביצועה, כאשר היא סברה שזו צריכה להתבצע באמצעות אגף מיוחד במשרד מבקר המדינה. "אין גוף בישראל שפועל כמו הפרקליטות מבחינת האנטי של האנשים שעובדים מולו", טען. "הבעיה היא לא בשורה התחתונה; אני בטוח ש-98% מהתלונות יידחו. הבעיה היא מה יקרה לאתוס של הפרקליטות, מה תלונות שווא עלולות לעשות לחיינו.

"באולם בית המשפט אנחנו נמצאים בעידן של אלימות מילולית קשה ביותר, ולא תמיד רק מילולית. אחרי זה כשיוצאים מהאולם, הסניגורים אומרים: לא, סתם, אנחנו יודעים שאתה צדיק, אבל מול הלקוח אנחנו צריכים להגיד את זה. מול ארגוני פשיעה אנחנו מקבלים ספר עם טענות, שרובן על שיקול הדעת שלנו, ואז צריך להתעסק בזה במקום לנהל את התיק. אנחנו רוצים לפעול מתוך שיקול דעת נקי, בלי שיישבו לנו על הצוואר. אנחנו לא רוצים פרקליטות מסורסת, אנחנו לא רוצים פרקליטים שיהיה עליהם מורא. זה עלול להביא למצב בו הגוף שצריך להגן על החברה, יהיה גוף צולע".

לצד זאת אמר למברגר, כי אין כל היגיון להתווכח עם המצב החדש שנוצר עם הקמת גוף הביקורת. הוא קרא לפרקליטים לבחון את החלופות שלנגד עיניהם, הכוללות חקיקה ובחינת שיקול הדעת המקצועי שלהם. מבין האלטרנטיבות, הדבר החכם ביותר הוא לשתף פעולה עם הנציבות, טען. להערכתו, לא רחוקה הדרך ממציאת האיזונים המתאימים שימנעו פגיעה בפרקליטים.

פרקליטת מחוז מרכז, רונית עמיאל, הסבירה שהפרקליטים מודאגים מהעדרם של מנגנוני הגנה. נזרי השיב, כי הנציבה הילה גרסטל, בכירי הפרקליטות והוועד דנים על נוהל עבודה. סטולר העיר, כי ספק האם הפרקליטים רשאים שלא לענות לשאלותיה של גרסטל, שמונתה מכוח מסמך עקרונות עליו חתמו שרת המשפטים והיועץ המשפטי.