הממשלה צריכה ליטול בחזרה לידיה את הסמכויות העיקריות שהעבירה לחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית. כך קובעת (יום ה', 26.2.15) המשנה ליועץ המשפטי לממשלה,
דינה זילבר, על דעתו של היועץ
יהודה וינשטיין. חוות דעתה של וינשטיין הועברה למזכירות הממשלה כדי שתועלה לדיון בממשלה, אם כי נוסח חוות הדעת כולל הוראות לביצוע כבר כעת. אם היא תאומץ, תפסיק המדינה להעביר לחטיבה 600-500 מיליון שקל בשנה.
פעילות החטיבה להתיישבות ספגה ביקורת רבה, בעיקר מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, בשל פעילותה בהתנחלויות. חוות דעתה של זילבר צפויה לעורר התנגדות קשה בצד הימין של המפה, שם יש ממילא כעס עליה לאחר שהורתה לשירות הלאומי להקצות תקנים לעמותות שלדעת מינהלת השירות פועלות נגד המדינה.
לדעת זילבר, על המדינה להשיב לידיה את הפעילויות שביצעה החטיבה ואשר עניינן הוא קביעת מדיניות, יצירת סדרי עדיפויות והפעלת שיקול דעת, לרבות ביצוען של חלוקת תמיכות ומשאבים לגורמים שלישיים. בהתאם לכך, על המדינה להפסיק את תקצובה הישיר של החטיבה להתיישבות, בין בחוק התקציב ובין בדרך של העברות כספים ישירות אחרות.
מדובר בסמכויות שעניינן פיתוח וקידום התיישבות, לצד הקצאה וניהול מקרקעין בשטחי יהודה ושומרון. לדברי זילבר, "המשימות והתפקידים אותן מבצעת החטיבה הם בעלי היבטים משמעותיים ומרכזיים של קביעת מדיניות, הקצאת משאבים ויצירת סדרי עדיפויות. יתרה מכך, שילובן של הסמכויות והמשימות השונות שבידי החטיבה יוצרים מרחב מצטבר של שיקול דעת הגלום בכל אחת מהסמכויות כשלעצמה, המצטברים יחד לכדי שיקול דעת מהותי רחב במיוחד המצוי בידי החטיבה".
זילבר קובעת, כי ככל שרשויות המדינה יבקשו להסתייע בחטיבה להתיישבות כגוף ביצוע לשם ביצוע משימותיהן, התקשרויות אלו ייעשו בהתאם לחוק חובת המכרזים ולתקנות מכוחו. התקשרויות אלו יהיו גדורות, קונקרטיות ואגב פרויקט פרטני, היא מוסיפה.
לצד השבחים שהיא חולקת להסתדרות הציונית ולחטיבה להתיישבות על פעילותן בפיתוחה של הארץ אומרת זילבר, כי דפוסים שהתאימו לתקופת "המדינה שבדרך" אינם יכולים להוסיף ולהתקיים במתכונתם המקורית במדינה שכבר עברה את תקופת התבגרותה והמתיימרת לפעול כמדינה מתוקנת. עיצוב המדיניות, הפעלת שיקול הדעת המהותי ויצירת סדרי העדיפויות בנושא ההתיישבות, שהוא תחום ליבה שלטוני מובהק, אמורים להתבצע ע"י הממשלה בהיותה גורם שלטוני, ואין הם אינם יכולים להתבצע על-ידי החטיבה - נאמר במרכז חוות הדעת.
מצב הדברים במתכונתם הנוכחית יוצר כשל משמעותי ביכולת המשילות של הממשלה, אומרת זילבר, שכן נפגעת יכולתה האפקטיבית לקבוע בעצמה את מדיניותה ואת סדרי העדיפות בתחום ההתיישבות, המשפיע על מגוון תחומים נוספים במרחב הכפרי ובהם פיתוח התעשיה, החקלאות, איכות הסביבה, החינוך, התיירות ועוד.
בין הבעיות הנוספות שצוינו בחוות הדעת, ההופכות את הקשר שבין המדינה לחטיבה לאזור דמדומים ממשלי, ניתן למנות את התופעות הבאות: ביצוע הסמכויות והתפקידים על-ידי החטיבה שלא בהתאם לסטנדרטים הברורים בהם מחויבים גופים שלטוניים; יצירת "חצר אחורית" במסגרתה מופעלות סמכויות שלטוניות רחבות ומשמעותיות, לצד תקציבי ענק המחולקים בהתאם לפרמטרים פנימיים וללא בקרה אפקטיבית, באופן המקל על התפתחותן של פתולוגיות מובנות; חציית תחומי התוכן והאחריות של מספר משרדי ממשלה על-ידי פעילות החטיבה ויצירת עמימות לא בריאה ביחס ל"היכן המדינה נגמרת והמדינה מתחילה"; אופן העברת הכספים לידי החטיבה; סוגיית הפיקוח האפקטיבי המוגבל ועוד.
זילבר תוקפת את חלוקת התמיכות בידי החטיבה למועצות איזוריות ולמוסדות ציבור: "כלל לא ברור מדוע עוסקת החטיבה בחלוקת תמיכות, שהרי נטען כל העת, כי עיקר מומחיותה ויעילותה הוא בהיבטי הביצוע. חלוקת תמיכות אינה נופלת בגדר מומחיות זו ולא ברור מה הערך המוסף של החטיבה על פני משרדי הממשלה עצמם בחלוקת תמיכות או מדוע נכון שהדבר יתבצע על ידה כצינור ולא על-ידי משרדי הממשלה הרלוונטיים עצמם".
