כאשר בית המשפט יוזם ניהול פרוטוקול מוקלט של הליך, ימומנו ההוצאות בידי הנהלת בתי המשפט. עם זאת, בסיום ההליך רשאי בית המשפט להחליט שחלק מן הצדדים או כולם ישאו בהוצאה. כך קובעת (יום ג', 31.3.15) שופטת בית המשפט העליון,
אסתר חיות.
חיות קיבלה את ערעורם של הרשות הפלשתינית ו
מוחמד דחלאן על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה הם ישאו בעלויות הקלטת הדיון בתביעתם של נפגעי טרור נגדם. התביעה הוגשה בטענה שהרשות ובכיריה נושאים באחריות לפיגוע בו נרצחה מרים אמיתי בגוש-קטיף באוקטובר 2000. הרשות טענה, כי מדובר בעלות של אלפי שקלים לכל ישיבה וכי צפויות עשרות ישיבות בתיק.
בהחלטתה מזכירה חיות, כי בית המשפט העליון כבר פסק, שדרך המלך היא לנהל פרוטוקול מוקלד, אם כי כל שופט רשאי להחליט על ניהול פרוטוקול מוקלט "במשורה במקרים מורכבים וייחודיים". היא יוצאת מתוך הנחה, שהמקרה הנדון נמנה עליהם, ועוברת לדון בשאלת מימון ההקלטה. חיות מביעה צער על כך ששר המשפטים לא התקין עד היום תקנות המסדירות נושא זה, אם כי מציינת שבהעדר תקנות - יכול בית המשפט להחליט כראות עיניו לגבי מימון ההקלטה.
במצב הנוכחי, קובעת חיות, "נראה לי כי יהא זה ראוי ונכון לקבוע כי, ככלל, מקום שבו יוזם בית המשפט רישום של פרוטוקול הדיון בדרך של הקלטה, תמומנה הוצאות ההקלטה לאורך ניהול הדיון על-ידי הנהלת בתי המשפט ואילו ההחלטה מיהו בעל הדין שעליו יוטל לשאת בהוצאות אלה, אם בכלל, תינתן בתום הדיון ובמסגרת ההוראה הכללית הנוגעת להטלת הוצאות משפט.
"'ברירת מחדל' זו לפיה כל עוד לא הותקנו תקנות מתאימות, תישא הנהלת בתי המשפט בהוצאות ההקלטה של דיונים אם ההקלטה היא פרי יוזמה של בית המשפט, יש לה הצדקה בהינתן העלות הבלתי מבוטלת הכרוכה בהוצאות ההקלטה ובקושי שמעוררת הטלתן מראש על אחד הצדדים או אף בחלוקה ביניהם, מבלי שביקשו או הסכימו לניהול הפרוטוקול בדרך זו".
