אובמה יזמין את נתניהו אחרי 30 ביוני

ההסרה המוחלטת של סנקציות נגד אירן תועיל לאינטרסים של הכלכלה הרוסית, ואף תביא יציבות לאזור. כך אמר (יום ד', 22.4.15) שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב. הוא ציין כי אין איסור של האו"ם על סחר בנפט וגז עם טהרן.

בשבוע שעבר הודיעה רוסיה על שחרור והעברה קרובה של מערכות ההגנה האווירית המתקדמות S-300 לאירן. אספקת המערכות עוכבה בשש השנים האחרונות, למרות שלתפיסתה של רוסיה הן מיועדות להגנה ולא להתקפה ולמרות שאירן שילמה עבורן. זאת, בעקבות פנייה של ארצות הברית וישראל למנוע מאירן מערכות אלה בזמן שמעצמות המערב מנסות לשכנעה לנטוש את תוכנית הגרעין הצבאית שלה הן באמצעות משא-ומתן והן תוך איום בהפעלתה של האופציה הצבאית נגד תשתיות הגרעין האירניות. בשל התפיסה, כי מדובר במערכות הגנה, אספקתן אינה מהווה הפרה של הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על אירן, אך יש לזכור כי ההקשר הרחב יותר של התפתחות זו, הוא המאבק על השפעה, המתנהל בין רוסיה לבין המערב בכלל וארצות הברית בפרט, על-רקע הרחבתה של פריסת נאטו למדינות מזרח אירופה, סוגיית פריסת מערכות הגנה אמריקניות נגד טילים בליסטיים במזרח אירופה, ומעל לכל - העימות באוקראינה והסנקציות הכלכליות שהוטלו על רוסיה בשל אופן התנהלותה במשבר זה. הסנקציות ממוקדות בגורמי ממשל וכלכלה בכירים ברוסיה ונתפסות על-ידי השלטונות כמיועדות לערער את היציבות הפנימית והמשילות. נראה, כי זה הרקע לבחירה הרוסית בהרחבת העימות בינה לבין ארצות הברית והמערב גם למזרח התיכון.

מוטי בריל, ד"ר להנדסה גרעינית, שעבד 27 שנים בקריה הגרעינית בדימונה ואחר כך היה ראש עיריית ערד, טוען ש"קיימים בישראל שישה אתרים אסטרטגיים לאומיים, שאם תחליט אירן לתקוף את ישראל בנשק גרעיני היא תטיל פצצות גרעיניות עליהם: 1. מפרץ חיפה; 2. תחנת הכוח בחדרה; 3. הקריה בתל אביב; 4. נמל אשדוד; 5. תחנת הכוח באשקלון; 6. הקריה הגרעינית בדימונה. אולם אם תוטל פצצה אחת, המטרה תהיה הקריה בתל אביב.

הצלחת הקונגרס לכופף את ידו של הבית הלבן ולחייבו להניח את הסכם הקבע אם יושג, בנושא תוכנית הגרעין של אירני, על שולחנו של הסנאט, אמורה לכאורה לייצר סוג של "שקט תעשייתי" בהמשך המגעים עם אירני עד ה-30 יוני 2015.

הצעת החוק, שאושרה פה אחד בוועדת החוץ של הסנאט האמריקני ב-14 באפריל 2015, היא פשרה, שתאפשר לנשיא ברק אובמה להמשיך את המשא-ומתן עם אירן בסוגיית הגרעין ואפילו לסיים בהסכם. כן דוחה הצעת חוק זו את העימות בין הנשיא לבין הקונגרס, ששני בתיו נמצאים בשליטת הרפובליקאים, לשלב שלאחר השגת ההסכם - אם אכן יושג. הפשרה מבטאת נכונות רפובליקאית לאפשר לזרוע הביצועית של הממשל לנהל את הדיפלומטיה מול אירן, לצד נכונות מצד הנשיא להכיר בתפקידה של הרשות המחוקקת, כפי שנוסח בתת-הסעיף השני בסעיף השני של החוקה האמריקנית: "עצה והסכמה", כאשר מדובר באמנות שאליהן מצטרפת ארצות הברית. הנשיא אובמה טען עד כה שהמדובר בהסכם שאינו אמנה, אך שינה את דעתו בעיקר כתוצאה מלחץ שהפעילו חברי הסנאט הדמוקרטים, אשר הבינו שבוויכוח כה נוקב בציבור אשר להסכם אפשרי עם אירן, לא סביר שלקונגרס האמריקני לא תהיה אמירה כלשהי.