שתי פצצות מרגמה נורו לעין זיוון

חיל-האוויר של ישראל תקף הלילה (יום ב', 27.4.15) בשטח סוריה, בפעם השלישית בתוך שבוע. כך מדווחים ערוץ אל ג'זירה, ערוץ אל ערבייה וגורמי אופוזיציה בסוריה. הם הוסיפו כי בתקיפה זו ישנם הרוגים ופצועים, לא נמסר כמה.

כלי טיס של חיל-האוויר חיסל (יום א', 26.4.15) חוליית מחבלים שביקשה להניח מטען על גדר המערכת באזור מג'דל שמס. הנחת המטען הייתה התוך השטח הכחול השייך לישראל אך נמצא מעבר לגדר. דווח כי ארבעה מחבלים נהרגו באירוע. הכוננות בגבול סוריה ובגבול לבנון הועלתה מחשש להתחממות הגזרה.

הצהרתה של שדרית הטלוויזיה הערבייה לוסי אהריש בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בערב יום העצמאות ה-67 של מדינת ישראל בה אמרה את המילים "לתפארת מדינת ישראל" איננה משקפת כלל וכלל את מה שחושבת המנהיגות של ערביי ישראל על מדינת ישראל.

אחד האתגרים המרכזיים הניצבים בפני מדינות, המצויות בעימותים א-סימטריים מודרניים, נעוץ בפער הקיים בין הכללים המשפטיים, שנועדו להסדיר מציאות של מלחמה "קלאסית" בין מדינות, לבין המציאות המשתנה והגוברת של סכסוכים מזוינים מול שחקנים לא-מדינתיים, ובראשם ארגוני טרור, שניתן להגדירם אף כ"צבאות טרורילה" על שום המבנה ורמת האימון שלהם וכמות אמצעי הלחימה שברשותם, כשאופן פעולתם משלב טקטיקות של טרור וגרילה, כדוגמת חיזבאללה, חמאס, דאעש ועוד. ארגונים אלה מגובים במוסדות חברתיים, כלכליים, פוליטיים ודתיים, ופועלים מלב לבו של המרחב האזרחי, המיושב בצפיפות, בתוך מדינות או ישויות כושלות. לעיתים, כוחם הצבאי עולה אף על זה של מדינות ריבוניות.

בשבוע שעבר פרסמתי מאמר שכותרתו "ערביי ישראל-האם הם גשר לשלום?" שעסק בהקצנה של המנהיגות הערבית בישראל והבאתי כדוגמה את מאמרו של השופט-קאדי בדימוס פרופסור אחמד אלנאטור, לשעבר נשיא בית הדין השרעי לערעורים אשר ניסה, באמצעות מאמר שפרסם בעיתון "כול אלערב", הממומן בחלקו על-ידי מודעות של לשכת העיתונות הממשלתית (לפ"מ), לדחוף את הנהגת הרשות הפלשתינית ואת הרשימה המשותפת בישראל לפעילות אנטי ישראלית בזירה הבינלאומית.