מבקר המדינה, יוסף שפירא, מצטרף (יום ג', 5.5.15) לביקורת על הזינוק במספר המעצרים בעשור האחרון. שפירא אינו מציין זאת, אך הגידול בשלוש השנים האחרונות היא פרי מדיניותו המוצהרת של מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו.

בשנים 2013-2003, מוסר הדוח, היה גידול של 32% במספר המעצרים, שהגיע ל-61,049 לפני שנתיים. 54% מהעצורים שוחררו לאחר פחות משלושה ימי מעצר, ו-12% נוספים השתחררו לאחר שבעה ימי מעצר. נתונים אלו מחייבים בדיקה לגבי נחיצותם של חלק מן המעצרים ואפשרות שימוש בחלופות קלות יותר. למשטרת ישראל ולשב"ס אין מסד נתונים אחוד לגבי מספר העצורים, וקיימים ביניהם חילוקי דעות מהותיים ביחס לנתונים על היקף המעצרים ומספרם.

כבר לפני שנים עלה הצורך בפיתוח וביצירת אמצעים שישמשו את גורמי אכיפת החוק כחלופה למעצרים, ואף על-פי כן במרוצת השנים הוחל ביישום חלקי בלבד של חלופות כאלו. למשטרה יש סמכות לשחרר עצור בתחנת המשטרה על-ידי קצין משטרה. המשטרה לא אספה נתונים על מספר הפעמים שבהם נעשה שימוש בסמכות זו, ולא בחנה אם היא עשתה שימוש מיטבי בהליך. כמו-כן לא נבחן שיעור השחרורים האלה מכלל המעצרים שבהם אפשר היה לשחרר את העצורים בתחנות המשטרה.


חילוקי דעות מתמשכים


הדוח עוסק בהרחבה בהעברת האחריות על העצורים מהמשטרה לשירות בתי הסוהר, שבוצעה בשנת 2007, ומוצא שבין הגופים יש עד היום חילוקי דעות, למרות שאשתקד חתמו על הסכם שאמור היה להסדיר סוף-סוף את הטיפול בעצורים. במקום הסכם מפורט, חתם כל מחוז במשטרה עם גורמי שב"ס הפועלים בתחומו על הסכם שהסדיר את העברת המערך ברמה המחוזית בלבד.

עד מועד סיום הביקורת, אוקטובר 2014, לא הצליחו המשטרה ושב"ס לגבש הסכם מתכלל, שייחתם בידי שני הצדדים ויסדיר את כלל הבעיות שהתעוררו במשך השנים. המחלוקות נגעו בעיקר להליך קליטת העצורים בבתי המעצר, לשינוע העצורים ולליוויים שלהם לחקירות במשטרה ולבתי המשפט.

בבסיס ההחלטה להעביר את בתי המעצר לאחריות השב"ס עמדה התפיסה שלפיה על המשטרה להתמקד בלחימה בפשיעה ובאכיפת החוק, ועל כן עליה להקטין באופן משמעותי את ליווי העצורים ולחדול מלהחזיק במשמורתה עצורים ולהלינם בתחנות המשטרה. אולם המשטרה המשיכה לבצע באמצעות ניידות סיור 20,000 ליוויים בשנה ולהלין 23,000 עצורים בשנה.

המחלוקות שנתגלעו בין המשטרה ושב"ס בנושא הטיפול בעצורים פוגעות בפעילות המבצעית של המשטרה. 15%-10% מזמן הסייר במשמרת מוקדש לשמירה ולליווי, והעלות היומית של הטיפול בעצורים ברמה הארצית היא שוות ערך להעסקת 300 שוטרי סיור ביממה. אומנם לא ניתן להימנע לחלוטין מביצוע מקצת ממשימות הליווי והכליאה בידי המשטרה, אולם המשטרה לא קבעה מה כמות הליוויים שהיא יכולה לעמוד בה, בלי שמשימותיה המבצעיות ייפגעו.


דרוש הסכם מתכלל


גם לאחר החתימה אשתקד על הסכם שנועד ליישר את ההדורים בין המשטרה ושב"ס, לא נפתרו המחלוקות ביניהם. בפועל, מיד לאחר החתימה המשיכו להתקיים אי-ההסכמות בין המשטרה לשב"ס, בעיקר בכל הקשור לקליטת עצורים ללא תלות במצבם הבריאותי ולקליטת עצורים בבית המעצר הטריטוריאלי של היחידה העוצרת.

מחלוקות רבות התעוררו סביב ההיבטים הרפואיים הקשורים בקליטת העצורים. במיוחד הדברים אמורים לגבי קליטת עצורים חולים ובעלי מגבלות רפואיות. בהסכם 2014 נוספו אומנם הבהרות לנושא זה, אולם לא הוכנו נהלים מפורטים המסדירים את הטיפול בהיבטים אלה, תוך חלוקה ברורה של האחריות הרלוונטית בין המשטרה לשב"ס.

שפירא קובע, כי המשרד לביטחון פנים נדרש לפעול כדי שייחתם הסכם מתכלל ומערכתי, שיסדיר את מכלול ההיבטים של קשרי העבודה בין המשטרה לשב"ס וישקף את האחריות והמחויבות של דרגי פיקוד בכירים בשני הגופים לנושא זה. על המשרד גם לבחון את העלייה בכמות המעצרים, נוכח העובדה שאחוז לא מבוטל מהעצורים משוחררים לאחר פרק זמן קצר, מבלי שהוגש נגדם כתב אישום, ולבחון את הרחבת השימוש באמצעים חילופיים.


לאזן את האינטרסים


"המשרד לביטחון בשיתוף המשטרה ושב"ס נדרשים לפעול שהמעצרים ייעשו רק במקרים שבהם הדבר הכרחי, תוך איזון ראוי בין האינטרס הציבורי בקיומה של מערכת משטרתית המאפשרת חקירה יעילה של חשודים והרחקת נאשמים שנשקפת מהם מסוכנות תוך כדי ניהול משפטם, לבין האינטרס של שמירה על חרותם האישית של החשודים והנאשמים", קובע שפירא. "על המשטרה לבחון את הגורמים לעלייה במספר המעצרים, לנתחם ולהסיק מהם מסקנות כדי להבטיח שהמעצרים לעתיד לבוא יהיו הכרחיים ונחוצים".

על המשרד לחזור ולבחון את המחלוקות בין המשטרה לבין שב"ס ולגבש פתרונות ראויים להסדרת הנושאים השנויים במחלוקת, תוך קביעת תחומי האחריות של כל גוף, קביעת נהלים מפורטים וקביעת מנגנונים ליישוב מחלוקות. במסגרת פתרונות אלה יש להתייחס בכובד ראש להיבטים הקשורים לזכויות העצורים ולמניעת פגיעה העולה על הנדרש בחירותם ובכבודם.

המשטרה ושב"ס נדרשים להגדיר בצורה ברורה את חלוקת העבודה ביניהם. כמו-כן על המשטרה למדוד באופן שוטף את מספר הליוויים שהיא מבצעת ואת "המחיר" המבצעי שהיא משלמת בעבורם, ולהגדיר בהתאם לכך מהי כמות הליוויים שהיא יכולה לעמוד בהם מבלי שמשימותיה המבצעיות ייפגעו.