"איני סבורה, כי המדינה, השולחת לוחמים לקרב, ראוי לה לטעון כי עליהם להסתפק בפחות מהטוב ביותר הנמצא בשימוש נכי צה"ל. יש מקום להכריע בנושא זה ולקבוע, כי אם המכשור או הפרוצדורה הרפואית המתקדמת ביותר נמצאת בסל הזכאויות, ייהנה ממנה כל נכה שנכותו מחייבת שימוש באותו מכשור, משהמכשור נמצא מתאים לו". כך אומרת (יום ג', 5.5.15) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר
מיכל אגמון-גונן.
אגמון-גונן הורתה לאגף השיקום במשרד הביטחון להתקין תותבות ממוחשבות מהסוג המתקדם ביותר לפרופ' גלעד יששכר, מומחה בעל שם עולמי לארגונומיה וביו-מכניקה בטכניון. יששכר איבד יד ורגל במלחמת ששת הימים ונכותו היא מעל 100%.
בפתח פסק דינה מציינת אגמון-גונן, כי התנהלו "דיונים רבים בעניינו של העותר, הן בשני שלביה של עתירה זו, הן בעתירה נוספת, ןבקשה לצו ביניים שהתבקש במסגרתה, כאשר כל השופטים שדנו בעניין הפצירו באגף השיקום כי ישפר את הטיפול בעותר, ואף מתחו ביקורת על אגף השיקום, אביא להלן את השתלשלות העניינים באשר לטיפול בעותר, המצביעה על ביורוקרטיה וסרבול, הגורמים לכך שאגף השיקום נותן פתרונות הולמים לעותר רק בפיקוח הדוק ודיונים חוזרים ונשנים בבית המשפט".
ברמה העקרונית אומרת אגמון-גונן: "האם, כשמדובר בנכה צה"ל, יש לבחון האם המכשור המשוכלל ביותר הקיים בשימוש נכי צה"ל מתאים לנכה, ואם כן, לאפשר לו את הציוד המיטיב והמשוכלל ביותר, כטענת העותר. או שמא, כטענת המדינה, יש לבחון האם המכשור הפחות משוכלל מתאים לו, ואם הוא מתאים במובן שאינו גורם לכאבים ומאפשר לנכה לתפקד, יש להסתפק בכך. אני סבורה כי בעניין זה הדין עם העותר".
לדעת אגמון-גונן, לשיקולי תקציב יש מקום כאשר משרד הביטחון מחליט אלו מכשירים להכניס לסל שהוא מעניק לנכי צה"ל. "אולם, משעה שמכשור מסוים (כמו במקרה שלפני) נכנס ל'סל הבריאות' של נכי צה"ל, אין לחייב נכי צה"ל לבחור בדגם מתקדם פחות וזול יותר". לבסוף קובעת אגמון-גונן, כי המדינה גררה את יששכר להליך מיותר ולכן חייבה אותה לשלם לו הוצאות בסך 35,000 שקל.