עבריין מין שהגיע להסדר טיעון ונמלט מהארץ לפני מתן גזר הדין, ביקש לאחר הסגרתו לכבד את ההסדר המקורי. תגובתו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין: בית המשפט לא ינהג "מנהג שוטה שבעולם".

בשנת 2003 נחתם עם חיים כהן הסדר טיעון בנוגע לעבירות מין שביצע בשנים 1993-1989, ולפיו ירצה שנתיים וחצי מאסר. כהן נמלט מהארץ לאחר ההודאה וההרשעה ולפני גזר הדין, והוסגר רק בשנת 2013. המדינה נאלצה לפצות את המתלוננת ב-350,000 שקל, משום שלא עיכבה את יציאתו של כהן ובכך מנעה ממנה את תשלום הפיצוי בו חויב.

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע, כי הרשעתו של כהן תיוותר על-כנה וכי הצדדים יטענו מחדש לעונש, ובסופו של דבר גזר עליו שש שנות מאסר. בערעורו לבית המשפט העליון טען כהן, כי היה מקום להותיר על-כנו גם את העונש שסוכם עימו בשנת 2003. לחלופין ביקש לבטל את ההרשעה או להקל בעונשו.

בדחותו את הערעור אומר (יום ד', 8.7.15) רובינשטיין: "להסדר הטיעון במקרה דנא היו שני חלקים, ההודאה והעונש. המערער הודה תוך הבנה מלאה של הודאתו, ואין ההודאה בחינת 'תוכנית כבקשתך'. החלק השני - הסדר העונש - לא הופר על-ידי המדינה אלא על ידיו, והוא אינו יכול אפוא להסתמך עליו. הפרתו סיכלה את ההסכם בתחום זה" ובכך נוצרו נסיבות חדשות המאפשרות למדינה לחזור בה בנושא העונש.

רובינשטיין מוסיף: "היעתרות למערער להחזרת הסדר הטיעון על-כנו, משמעה כי אין כל משקל להימלטותו ולעשיית פלסתר על ידיו מאכיפת הדין. היעתרות לביטול ההרשעה משמעה בנסיבות זיכוי, וחוטא יהא נשכר. אין בית המשפט, מנהג שוטה שבעולם, יכול לקבל את זו או את זו". השופטים עוזי פוגלמן ומני מזוז הסכימו עם רובינשטיין. את כהן ייצג עו"ד דוד ברהום, ואת המדינה - עוה"ד תמר פרוש ואביטל ריבנר-אורון.