הסכסוך במשפחת מירלישווילי - להכרעת העליון

איל ההון גבריאל מירלישווילי הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ועל פסק בורר שניתן בסכסוך עסקי בינו לבין אחיו, מיכאל מירלישווילי.

בבקשה מתבקש בית המשפט להורות על ביטול פסק דין שניתן על-ידי השופטת יהודית שבח במאי 2015, להורות על ביטול פסק דין חלקי שניתן בהסכמה ביולי 2014, ולהורות על ביטול פסק בורר שניתן על-ידי הרבנים (ששימשו כבוררים): פנחס ברונפמן (אב"ד), חיים והב ויצחק סגל.

כפי שפרסמנו ב-News1, בין האחים קיים סכסוך על נכסים ועסקים בהיקף של מאות מיליוני דולרים. עיקרו: האם וכמה כסף צריך להשיב גבריאל לאחיו מיכאל; ומי מהם הוא בעל השליטה בחברת מקבסט, שעל-פי ההסכמים החתומים נמכרה על-ידי גבריאל למיכאל. מיכאל מירלישווילי זכה עד עתה בתביעות שהוגשו נגדו.

הסכסוך בין האחים פרץ ב-2012. בניסיון לפתור את המחלוקות, הסכימו הצדדים באותה שנה לקיים הליך בוררות. תביעות ההדדיות שהגישו נשמעו כהליך בוררות במסגרת "דין תורה" בפני בית דין חרדי של "חניכי הישיבות". תביעותיו של גבריאל נדחו, ואילו תביעתו של מיכאל התקבלה - מה שהחריף עוד יותר את המאבק ביניהם, לאחר שגבריאל הציג טענות קשות לפיהן הבוררות התנהלה באופן מפוקפק ובלתי חוקי. מאמצים שנעשו על-ידי בני משפחה לגשר ביניהם, לא צלחו, על-אף המאמץ שהושקע גם מצד אמם של השניים.

בפסק הבוררים מיום 29.05.13 שבו זכה מיכאל נקבע, בין היתר, כי הסכם סאן פטרבורג והסכם קפריסין שרירים וקיימים, וכי חברת מקבסט (שערכה נאמד במאות מיליוני דולרים), לרבות מניותיה המוחזקות באמצעות חברת רדיוס, הועברו בהסכם שנכרת כדין עם גבריאל לבעלות מיכאל, וכי מיכאל הוא הבעלים של החברה. נקבע עוד, כי מיכאל קיבל את הבעלות על החברה כנגד הלוואות שנתן לגבריאל, שנקלע לתסבוכת עסקית. בפסק הבוררים מיום 06.10.13 נדחו מרבית טענותיו של גבריאל כמו גם תביעתו נגד מיכאל, ובמקביל חויב גבריאל: להשיב למיכאל 18.5 מיליון דולר, בשלושה תשלומים. ככל הידוע, מיכאל נמנע עד כה, מטעמים משפחתיים, מנקיטת צעדים לאכיפת חיובו של גבריאל.

ההסכם השנוי במחלוקת

בכתב רשות הערעור טוען גבריאל, כי במסגרת "הסכם סנט פטרבורג" מיום 10.7.2008 מול "הסכם קפריסין", כביכול מאותו יום, מעניק למיכאל בעלות, "כרט בלאנש", על החברה הנרכשת. ההסכם השנוי במחלוקת, טוען גבריאל, משתרע על חמישה עמודי נייר, הנחזים להיות שני "הסכמים" (ציטוט):

• האחד, "הסכם אורמאיי" – אשר אינו נושא על גבו תאריך (אלא מציין שנה - 2008), האוחז 3 עמודים (מבין החמישה), ובו כביכול נמכרים בתנאים דרקוניים (על-ידי Radius Union Ltd שבבעלות גבריאל) 45% של מניות החברה לחברת אורמאיי של המבקש (Ormai Consulting Ltd);

• והאחר, "הסכם גזוניל" הנושא תאריך של 10.7.2008, המשתרע על 2 עמודים ובו נמכרים (כביכול על-פי אותם תנאים דרקוניים, על-ידי Radius) - 45% נוספים לחברת גזוניל של המשיב (Gazonil Holding Ltd);

• כשעל גבי כל אחד מבין חמשת העמודים הנ"ל - נחזית להתנוסס חתימת המבקש - סה"כ 5 חתימות. חמשת עמודים אלו, מכונים על-ידי המשיב: "הסכם קפריסין".

- (עד כאן הציטוט מבקשת רשות ערעור)

לטענת גבריאל, חתימות אלה זויפו כאילו הן חתימותיו-שלו, ומכוחן ובאמצעותן נגזלה ממנו השליטה בחברה.

בבקשת רשות ערעור טוען גבריאל, כי הליך הבוררות התנהל בתרמית. לטענתו, שלושת הבוררים התעלמו מכך שמסמכי יסוד זויפו על-ידי הצד של מיכאל, ומבדיקה גרפולוגית שביססה חשד לזיוף. כמו-כן נטען, כי שלושת הבוררים, ובראשם הרב ברונפמן, קיימו מערכת יחסים אישית וקרובה עם מיכאל בתקופת הבוררות - מאחורי גבו, באופן שאמור היה להביא לפסלותם. גם כשהתגלה הדבר, תוך-כדי בוררות, טוען גבריאל, סירבו הבוררים לפסול עצמם. לדבריו, הבוררים התנהלו באופן שערורייתי ובלתי חוקי, כאשר נמנעו מעריכת פרוטוקולים שישקפו את מלוא הדברים שנאמרו בהליכי הבוררות. גבריאל נמנע עד עתה מהגשת תלונה לרשויות, במיוחד נגד הבורר ברונפמן, כדי לשמור על כבוד המשפחה. כאמור, מיכאל נמנע מנקיטת צעדים נוספים נגד אחיו, ובהם: אכיפת פסק הבוררות שחייב את גבריאל להשיב 18.5 מיליון דולר.