בית המשפט העליון דחה על הסף (יום ד', 29.7.15) עתירה שהגישה חברת הבנייה מ.ד.יהונתן בנייה ופיתוח בע"מ, שבנתה את בנייני דריינוף בבית אל נגד הריסת המבנים.

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, והשופטים סלים ג'ובראן ואסתר חיות, קבעו פה אחד בפסק דינם כי דין העתירה להידחות מטעמי 'מעשה בית דין' והשמירה על עקרון סופיות הדיון המשפטי.

נאור ציינה כי המקרה של בנייני דריינוף אינו אחד מן המקרים החריגים שבהם יש להימנע מפסיקה על-פי דוקטרינת סופיות הדיון. "פסק הדין בעניין קאסם [העותר הפלשתיני נגד בתי דריינוף, א.ו.] ניתן תחת ההנחה כי קיימת אפשרות להכשיר את בנייתם של המבנים בדיעבד. אף-על-פי-כן, דעת הרוב ויתרה במודע על אפשרות זו. על כן, קבענו בפסק הדין בעתירה השנייה כי "משאלה הם פני הדברים, לא ניתן לקבוע כי ההתפתחות התכנונית עליה עמדה העותרת עולה כדי נתון מהותי המצדיק דיון מחודש בסוגיה", ציינה.

עוד הוסיפה כי יש לזכור גם כי סירובו של בית המשפט בעניין קאסם להתיר את מיצוי אפיקי התכנון נבע, בין השאר, מהתנהלותה של המדינה בהליך ומכך שהקרקע שעליה נבנו המבנים היא קרקע פרטית פלשתינית. "שיקולים אלה נותרו רלוונטיים חרף אישורה של מערכת ההנחיות והוצאתם של היתרי בנייה", קבעה נאור והוסיפה כי העתירה הנוכחית - נגד הריסת המבנים -אינה מחדשת דבר שיש לו משמעות משפטית לעומת העתירה הקודמת בנושא, וכי דינה להידחות על הסף. "ממילא נדחות גם הבקשות לעיכוב ביצוע ולצו ביניים".

השופטת חיות הוסיפה כי הסעד שביקשה החברה הקבלנית בעתירה לא היה חריגה מן הכלל בדבר מעשה בית דין אלא התעלמות ממה שנפסק באופן מפורש בעניין כאילו לא נפסק. "כזאת לא נוכל לעשות משום שכפי שכבר הטעמנו ושבנו והטעמנו לא אחת - אל לנו להתעלם מפסקי דין קודמים שניתנו אך זה מקרוב בבית משפט זה שמא ניהפך חלילה מבית משפט לבית שופטים", ציינה.