שופט בית משפט השלום בחיפה, זאיד פלאח, התנהל בצורה בלתי תקינה בתיק שנדון בפניו, עד כדי כך שיש לראות את גזר הדין שנתן בתיק כבטל מעיקרו. כך עולה (יום ג', 25.8.15) מפסק דינו של בית המשפט העליון.

שלום דזנשוילי הואשם בזיוף שטרות ומטבעות, קשירת קשר לביצוע פשע על מכירת ציוד לזיוף כסף ובהחזקת פריטים אסורים. בינואר 2012 הודיע בא-כוחו לפלאח, כי בדיון הבא יוצג הסדר טיעון והצדדים יטענו לעונש. באותו דיון כבר אמר פלאח, מה יהיו עונשיהם של דזנשוילי והנאשמים האחרים.

בספטמבר 2012 גזר פלאח על דזנשוילי 30 חודשי מאסר בפועל. אולם לאחר שיצאו הצדדים מהאולם ובטרם קם מכסאו, החליט פלאח לגזור על דזנשוילי 24 חודשי מאסר בפועל, ולהפעיל במצטבר שישה מבין 12 חודשי המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. משך המאסר נותר בעינו, אך מרכיביו השתנו - כאמור, בלא נוכחות הצדדים.

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את בקשתו של דזנשוילי, שהחליף את סניגורו, לחזור בו מהודאתו. המחוזי אף התייחס לדבריו של פלאח בנוגע לעונשים הצפויים, כתימוכין לכך שדזנשוילי ידע מה עונשו הצפוי עוד לפני שהגיע להסדר הטיעון. עוד דחה המחוזי לגופו את ערעורו של דזנשוילי על חומרת עונשו.


תפקיד השופט בהסדר טיעון


בית המשפט העליון החליט, בצורה נדירה, להעניק לדזנשוילי רשות לערער על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, למרות שמדובר בגלגול שלישי. לדברי השופט חנן מלצר, הוא הגיע למסקנה זו "בגין מקבץ של קשיים שנמצאו בפסק דינו של בית המשפט השלום". מדבריו של מלצר עולה, שמבחינתו - גזר הדין שנתן פלאח כלל אינו קיים:

"לגישתי הקשיים הנ"ל רופאו, ברובם, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר שמע בהרחבה את טיעוני בא-כח הצדדים והכריע בהם לגופם, אולם, הצורך להעניק למערער את התחושה שניתן לו יומו באופן הולם כך שעניינו ימוצה בשתי ערכאות (לאחר שבית המשפט הדיוני לקה בהתנהלותו), וההבנה כי בסוגיות אלו יש להעמיד דברים על מכונם - הכריעה. הנה כי כן למען הסר ספק ולמניעת חשש לעיוות דין, הגעתי למסקנה כי יש ליתן, בנסיבות שפורטו לעיל, רשות ערעור, זאת בכדי שלמערער יינתן יומו באופן הולם וממצה בשתי ערכאות".

בהתייחסו לדבריו של פלאח בנוגע לעונש הצפוי, מרחיב מלצר בסוגיית מקומו של בית המשפט בגיבוש הסדר טיעון - האם עליו להתערב בצורה פעילה במו"מ בין הצדדים, או שמא עליו לשמור על ריסון. מסקנתו של מלצר היא, "כי במשפט הנוהג הגישה הראויה היא גישת הריסון. לא בכדי, נשתרשה בבית משפט זה מכבר ההלכה כי אל לו לשופט ליטול על עצמו תפקיד בשלב של גיבוש הסדר טיעון... פרקטיקה לפיה השופט מתערב בהליכי ההסדר פוגעת ביכולתו להשקיף על ההסדר מנקודת מבט חיצונית".

מלצר מוסיף: "פרקטיקה בגדרה שופט מודיע לצדדים מראש את העונש שיגזור עלולה, בשיטה הנוהגת, ליצור תחושה כי טיעוני הצדדים לעונש הינם, כביכול, למראית עין בלבד. בכך היא עלולה לפגוע במראית פני הצדק בעיני הציבור וליצור גם השתקפות סובייקטיבית שלילית של ההליך בלב בעלי הדין. ממצב דברים זה יש להימנע, ולא רק לשם מראית פני הצדק, אלא גם לשם עשייתו בפועל". במקרה הספציפי, התנהגותו של פלאח הייתה פגומה - אך לדעת מלצר ההכרעה בערעור במחוזי ריפאה אותו.


זכות יסוד של הנאשם


מכאן עובר מלצר לצורה בה הפעיל פלאח את המאסר על תנאי. הוא מזכיר, כי זכותו של הנאשם להיות נוכח במשפטו היא זכות יסוד, וכי אין להטיל על אדם עונש בלא לשמוע אותו תחילה. "טרם ההחלטה בדבר תיקון גזר הדין, שנעשתה כאן בידי בית משפט השלום הנכבד - ראוי היה כי בית המשפט יזמן את המערער לשמיעת עמדתו עובר לשינוי גזר הדין, מכוח העיקרון המנחה, על-פיו ההליך הפלילי ראוי שיתקיים ככלל בנוכחות הנאשם", קובע מלצר.

מלצר מסכם את דעתו על התנהגותו של פלאח: "אין באי קבלת הערעור בנקודות הנ"ל כדי להסיר את אי-הנוחות הרבה שעולה מהפגמים שנפלו מלפני בית משפט השלום הנכבד... התנהלות שכזו היא מוקשית וקשה ויש לעשות כל מאמץ שתקלות מעין אלה לא יישנו בעתיד. מעבר לכך, ההתנהלות ביחס לתיקון גזר הדין במעמד צד אחד מנעה מהמערער את האפשרות להציג את טיעוניו בהקשר להפעלת העונש המותנה בפני הערכאה הדיונית, וגם זו אחת מהסיבות למתן רשות הערעור כאן - כדי שלא תיגרע זכותו של המערער להציג את טיעוניו בפני שתי ערכאות".

לגופם של דברים החליט מלצר לקבל את ערעורו של דזנשוילי וקבע, כי לא היה מקום להפעיל את המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. לדברי מלצר, קיים ספק האם זיוף כסף מהווה עבירת רכוש - קבוצת העבירות שבגינן הוטל המאסר המותנה - ולכן לא היה מקום להפעילו. מכאן, שההליך בו נקט פלאח הביא לכך שדזנשוילי נדון לשישה חודשי מאסר בצורה בלתי מוצדקת, ומלצר ביטל תקופה זו.

השופטים יצחק עמית ודפנה ברק-ארז הסכימו עם מלצר, אם כי ציינו שאינם נכנסים לשאלת תפקידו של בית המשפט בעיצוב הסדר טיעון. את דזנשוילי ייצגו עוה"ד יונתן דדון ולימור דדון, ואת המדינה - עוה"ד מאיה חדד ועידית פרג'ון.