הבוררות בת 15 השנים סביב מאבק השליטה בישיבת פוניבז' תסתיים בחודשים הקרובים בהוראתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. השופטת יהודית שבח קבעה, כי לאור מערכת היחסים העכורה בין הבוררים - הרב חיים גדליה צימבליסט, הרב מאיר הייזלר והרב משה פרקוביץ - אין אפשרות להמשיך בניהולה.

הבוררות מתנהלת בין הרב אליעזר כהנמן והרב שמואל מרקוביץ', שהם גיסים. הרבנים צימבליסט והייזלר מכהנים כבוררים מראשית הדרך, והרב פרקוביץ החליף בשנת 2013 את הרב שרייבר. במהלכה כבר נקבע, כי הרב כהנמן יהיה הממונה על הצד החומרי של הישיבה והרב מרקוביץ על ניהולה הרוחני, אך הסכסוכים בין השניים נמשכים ללא הרף ואף מגיעים לעיתים קרובות לאלימות בין תלמידיהם.

"הבוררות במצבה הנוכחי אינה יכולה להימשך ולהתנהל לעד. המצב אליו נקלעה הבוררות בא לטעמי בכלל אותם המקרים עליהם ניתן לומר כי נבצר משלושת הבוררים למלא את תפקידם", קבעה שבח (30.8.15). היא מזכירה, כי החוק קובע שבורר יחדל למלא את תפקידו בין היתר כאשר נבצר ממנו לעשות זאת, ואומרת:

"נראה לי לפרש את המונח נבצרות לא רק עת המדובר חלילה בפטירה, מחלה, ירידה מהארץ וכיוצ"ב, אלא גם עת בשל היווצרותם של תנאים מיוחדים בדרגה חריגה - האדם הסביר המתבונן מהצד יאמר לגביהם כי במצב דברים שכזה 'אי-אפשר להמשיך' בבוררות. בקשת המקרים החריגים אשר בהתקיימם אין מנוס מלקבוע כי הבוררים אינם יכולים, בנסיבות שנוצרו, להמשיך ומלא את תפקידם, יש למנות גם העדר שיתוף פעולה בין בוררי בוררות זבל"א, וכן העדר אמון ביניהם, יריבות, ועוינות בדרגה חריפה".

שבח מונה מספר דוגמאות ליחסים הקשים בין שלושת הבוררים: הרב פרקוביץ הקליט בסתר התייעצות של הבוררים ושלח אותה לצדדים; הרב צימבליסט אינו מתייחס לרב פרקוביץ כבורר אלא כבעל דין סרבן (ואף קבע דיונים אליהם לא יכול היה הרב פרקוביץ להגיע בשל מצב בריאותו); הרבנים צימבליסט והייזלר סבורים שהרב פרקוביץ אינו דובר אמת; הרב פרקוביץ סבור שעמיתיו החליטו מראש מה יהיו תוצאות הבוררות.

שבח מסכמת: "הבוררים מזלזלים זה בזה, בולשים זה אחר זה, אינם סומכים איש על רעהו, ובפיהם האשמות הדדיות על אי-אמירת האמת. על בסיס נתונים אלו קשה לצפות לשיתוף פעולה בין הבוררים הנדרש על-מנת להגיע להכרעה צודקת ונכונה בסכסוך שבין בעלי הדין". לדעתה, גם אין מקום שבית המשפט ימנה בוררים אחרים.

שבח קבעה, כי הבוררים יסיימו את תפקידם לאחר שידונו בשתי תביעות המונחות בפניהם. האחת היא דרישתו של הרב מרקוביץ שתלמידיו ילמדו את כל צרכיהם מקופת הישיבה, המצויה באחריותו של הרב כהנמן. הרבנים צימבליסט והייזלר קיבלו את הדרישה, אך בניגוד לחוק - עשו זאת בלא נוכחותו של הרב פרקוביץ.

שבח סבורה, כי יש צדק בדרישתו זאת של הרב מרקוביץ', שכן הרב כהנמן לא קיבל את הבעלות על פוניבז' אלא את ניהולה החומרי. "התפקיד הרם והנישא הזה צריך להתבצע באמונה, במסירות, ביושר ובתום לב, ודאי ללא אפליה בין קבוצת תלמידים אחת לרעותה. הקניית השליטה על קופת הישיבה ונכסיה אין פירושה שהקופה הינה רכושו האישי של הרב כהנמן, וכי רשאי הוא לעשות בה את הישר בעיניו, ואין פירושה מתן היתר להאכיל את מקורביו 'ברבורים שליו ודגים', ולהרעיב את האחרים". אולם מאחר שהפסק ניתן בהרכב חסר, אין מנוס מדיון חוזר בתביעה זו.

כמו-כן, ידונו הבוררים בתביעתה של הרבנית ציפורה מרקוביץ' נגד אחיה, הרב כהנמן, להחזיר לידיה סמכויות שונות שהיו בידיה בישיבה - ניהול חדר האוכל, ניהול המטבח ועיסוק ברכש ובתרומות. "עתירתה קשורה בקשר בל יינתק לנושא ניהול הישיבה, ואף מקומה להידון בבוררות", קבעה שבח. היא הורתה לבוררים לקבוע את מועדי הדיונים מיד לאחר החגים. את הרב כהנמן ייצגו עוה"ד אופיר בלום ושמואל פרגר, ואת הרב מרקוביץ' - עוה"ד מרדכי בייץ ובעז פייל.