אחרי שאדם מת יש לו שם. בעודו חי הוא אינו קיים אלא כדי שיהרגוהו. כדורי המרצח לא מכירים אותו. לא אכפת להם מי הוא. הוא לא אדם. הוא לא אח. הוא לא אב. הוא בכלל לא מישהו. הוא יעד. הוא אבן על פסיפס הטירוף עליו משחקים ברצח לשם הטלת אימה על מי שנקרא לפחד כי הוא הבא בתור. אבל אחרי הרצח בא השם לעולם. בא האיש ובאה האישה, ויש לו ולה פתע קלסתר פנים, וכתובת, ודברי ימים, וילדים, ומשפחה, וידידים, וקהל גדול כאן ומעבר לכל ים הרואים אותו והרואים אותה בשמם על מרקעי הטלוויזיה והמוות שלהם פתאום נראה כאילו הכרנו אותו כשעדיין הסתובב על שולחן הרולטה האפלה של 'לא חשוב מי, העיקר שימות'.
