המדינה מעבירה מדי שנה למכון הייצוא 60 מיליון שקל, בלא חקיקה ובלא החלטת ממשלה, ולמרות שהיא מממנת 75% מתקציבו - נשלט המכון בידי המגזר הפרטי. כך מגלה (יום ד', 28.10.15)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא.
מכון הייצוא הוקם ב-1958 על-ידי ממשלת ישראל והמגזר הפרטי כארגון ללא כוונת רווח. המכון מונה כ-100 עובדים, מהם שמונה סמנכ"לים, ו-1,600 מבין 3,6000 היצואנים חברים בו. בשנים האחרונות תקציבו השנתי של המכון הוא 80 מיליון שקל; 60 מיליון שקל מועברים אליו ממשרד הכלכלה, והיתר הם דמי חבר ותשלומים בגין פעילויות שהמכון מקיים ליצואנים. מעמדו של המכון אינו מוסדר בדבר חקיקה ספציפי או בהחלטת ממשלה.
ההתקשרות בין משרד הכלכלה למכון הייצוא היא בהיקף כולל של עשרות מיליוני שקלים בשנה ונעשית זה עשרות שנים ללא מכרז (ובשנים האחרונות - בפטור ממכרז). משרד הכלכלה לא עשה במשך השנים תמחור של השירותים שהוא מקבל ולא בדק האם ניתן לפצל אותם ולפתוח אותם לתחרות. תוכנית העבודה של המכון, שבה מפורטים השירותים שיספק למשרד הכלכלה, אמורה להיות נספח להסכם ההתקשרות, אך היא לא צורפה לו בעת החתימה. משרד הכלכלה מעביר למכון בכל שנה תשלום קבוע פחות או יותר, לכאורה ללא תלות בשירותים שהוא מקבל.
אף שהמדינה מתקצבת כאמור את רוב פעילות המכון, במועצת המנהלים שלו שלושה נציגי ממשלה בלבד (ממשרדי הכלכלה והאוצר) מתוך הרכב של 13 חברים, ויו"ר מועצת המנהלים אינו אחד מנציגי הממשלה. אחד מנציגי משרד הכלכלה אף אינו משתתף בדיוני מועצת המנהלים. למשרד החוץ אין נציגות במועצה, אף שסחר חוץ הוא אחד מנושאי הליבה של המשרד.
מנכ"ל המכון ובעלי תפקידים נוספים הם מוזמנים קבועים, זה 20 שנה, לדיוני ועדת הביקורת של המכון. נושאי המשרה מקבלים מראש את רשימת הנושאים שיהיו על סדר היום של ועדת הביקורת ואת החומר הרלוונטי לדיונים, נוכחים בדיונים ובעת קבלת החלטות הוועדה. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם חוק העמותות.
לא עוזרים ליצואנים קטנים
מטבע הדברים, מפעם לפעם המכון עלול להימצא בניגודי עניינים בגלל מעמדו כשותף לגיבוש מדיניות הממשלה ויישומה מחד-גיסא, ותפקידו כמייצג את ציבור היצואנים מאידך-גיסא. למרות זאת, לעובדי המכון אין כללי אתיקה כתובים בדבר התנהגות בעבודה עם יצואנים, ואין כללי צינון החלים עליהם לאחר פרישתם מהמכון.
מכון הייצוא הוא כתובת חשובה ליצואנים קטנים וליצואנים מתחילים, אך הוא מקציב לנושא זה רק חצי מיליון שקל מתוך תקציב שנתי של 80 מיליון שקל. כמו-כן, אין נוהל סדור למימון השתתפותם של יצואנים קטנים במשלחות עסקיות (ממלכתיות או ענפיות) לחו"ל; חשיבותן של משלחות אלו ליצואנים גדולה ועלותן גבוהה למדי. משרד הכלכלה והמכון טרם סיימו לפתח כלי סיוע ייחודיים ליצואנים קטנים.
מכון הייצוא ומכון התקנים לא קבעו מדדים לבחינת יעילותם של כל כלי הסיוע שהם נותנים. לשלושה מארבעת כלי הסיוע במשרד הכלכלה נקבעו מדדים כלליים ולא מדויקים. רק כשליש מהיצואנים המשתתפים בפעילות של מכון הייצוא משיבים על משוב או נוכחים בפגישת סיכום; מכון התקנים אינו מקיים משוב בקרב היצואנים על השירות שקיבלו ממנו.
ב-2013 כ-500 חברות בלבד ייצאו בהיקף של יותר מ-10 מיליון דולר לשנה והן חלשו על 85% מהייצוא במשק. 14 חברות מתוך ה-500 חלשו לבדן על 35% מהייצוא. הצוות הייעודי לקידום הייצוא הציב בפברואר 2013 יעד של הכפלת מספר החברות המייצאות בהיקף ניכר, אך התוכניות שהוכנו עד מועד סיום הביקורת להגשמת היעד אינן מספקות.
לדברי שפירא, לפני היצואנים ניצבים כמה חסמים המקשים עליהם לייצא, כגון מחסור במוצרים ביטוחיים שונים שיגנו עליהם מפני סיכוני סחר חוץ. על-אף היקף הרכישות העצום של האו"ם ושל מדינות זרות, הטומן בחובו פוטנציאל עסקי רב ליצואנים ישראלים, ניתן מענה חלקי בלבד למימוש פוטנציאל זה.
שפירא קובע: "על משרד הכלכלה לקבוע יעדים לפעילויות מכון הייצוא ולגזור מהם מדדים ברורים לבחינת הפעילויות בפועל. על משרדי הכלכלה והאוצר לבחון את האפשרות לפצל את השירותים שהמכון מספק, לתמחר אותם ולנסות להוזילם בהליך תחרותי ושוויוני. על המכון לתקן את הליקויים שנמצאו בסדרי המינהל שלו".
